ביאור יש"ר על התורה, ויקרא ט:כג

1ויבא משה ואהרן אל אהל מועד, הוא ההיכל והדביר, ולא נזכר בכתוב למה נכנסו, והטעם נראה לי כך, בתחלה הבטיח השם למשה שישרה שכינתו על המשכן שיעשו, ואמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'), ועדיין לא פירש באיזה מקום מן המשכן יהיה גילוי שכינה, אח"כ בצווי על עשיית הארון אמר בפירוש שדוקא מעל הכפרת יראה כבוד ה', ומשם יבוא הדיבור למשה כאמרו ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים (שם שם כ"ב), אבל כאשר כלה משה להקים את המשכן לא ירד כבוד ה' על הכפורת לבד, כי אז לא היו כל העם יודעים ששרתה שכינה בבית ההוא, לפי שאין שום אדם רשאי ליכנס לבית קדש הקדשים, אלא נאמר וכבוד ה' מלא את המשכן (שם מ' ל"ה), שגם באהל מועד נתגלה כבוד ה', וגם מחוץ למשכן היה הענן לעיני כל ישראל באופן שכולם ידעו ששרתה שם שכינה, ולפי שהיה כבוד ה' מלא כל המשכן אמר שם ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן (שם שם ל"ה), כמו שפירשנו שם, ואז נתעסקו משה ואהרן בעשיית הקרבנות שהם חובת היום ככל האמור בענין, וכאשר כלו כל העבודות, ואהרן בירך את העם, אז סר כבוד ה' מאהל מועד והצטמצם בין בדי הארן, ושם שרתה השכיכה כמו שהבטיח, ומיד הורשו משה ואהרן ליכנס אל אהל מועד, ואין ספק שבאו שם להשתחוות ולהודות לה' על אשר אוה למושב לו בית קדש הקדשים, והקים דברו הטוב אשר דבר להשרות שכינתו בין שני הכרובים:

2ויצאו ויברכו את העם, בלי נשיאת כפים, ואין זו הברכה שאמר למעלה וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, אלא כדרך שברך שלמה את כל קהל ישראל ביום חנוכת המקדש, כשירדו שכינה וראו אש מן השמים, אף כאן ברכו אותם שזכו לכך, ולפיכך זכר כאן משה ואהרן ששניהם ברכו את העם, אבל למעלה שהיתה ברכת כהנים ונשיאות כפים נזכר אהרן לבדו, כי הכהנים לבדם נצטוו בה:

3וירא כבוד ה' אל כל העם, כבוד נברא נראה לעיני העם וידעו כי ה' שוכן בקרבם, והוא כדמות אור יקר נשגב מן האור הידוע לנו, וכן ראו בחנוך המקדש כאמרו וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית (ד"ה ב' ז' ג'), וכן והנה כבוד ה' נראה בענן (שמות ט"ז י'), וכיוצא תמיד על כבוד, מושג לעין, והוא מן הדברים המפליאים שמדרך התורה לקצר בהם ולהעלים עניניהם: