ביאור יש"ר על התורה, ויקרא ט:כד

1ותצא אש, אין זו ראיית הכבוד, אלא האש והכבוד הם שני ענינים, כמו שכתוב גם בחינוך המקדש ברדת האש וכבוד ה', משמע שהם שני דברים, והכבוד היה למעלת ישראל, כי מפני השתדלותם במצות המשכן זכו לראיית השכינה, והאש היה לאכול העולה והחלבים:

2מלפני ה', מבית קדש הקדשים, וזה ראייה לפירושנו על פסוק ויבא משה ואהרן אל א"מ, כי עתה שנתצמצם הכבוד בין בדי הארן, נכון לומר שמלפני ה' יצאה האש, אבל כשהיה המשכן מלא כבוד ה', אינו מדוקדק לומר ותצא ותאכל, לא בעבור שלא היה אש כלל על המזבח, כי על כרחך היתה אש יוקדת שם, שהרי בשבעת ימי המלואים היה אש והקטירו בכל יום קרבנות המלואים, וכיון שבערה פעם אחת איך כבתה, והכתוב אומר אש תמיד תוקד על המזבח? אלא העולה והחלבים הנקטרים על אש הדיוט צריכין כמה שעות עד שיתעכלו, ובאותו היום אחר שערך הכל על האש, ראו ישראל כי אש יצאה מלפני ה' וכרגע אכלה את העולה ואת החלבים, לא השאירה עצם, פתאום היה הכל לדשן, וזה הפלא ופלא בכח האש הנפלאה הזאת, אז ידעו כלם כי מאת ה' היתה זאת:

3וירא כל העם, כבוד ה', והאש שיצא מלפניו:

4וירנו, מרב שמחה היו מרננים בקול רנה להודות לה' חסדו ועל רב טובו לבית ישראל: