ביאור יש"ר על התורה, במדבר טו:לא

1כי דבר ה' בזה, בא עתה לתת טעם, למה הבדיל השם לרעה את העובר מצד אפיקורוסות מן העוברין מצד התאוה, שהוא יתחייב כרת אפילו על דבר קל, ואין כן שאר החוטאים, ואמר שאינו דומה להן, כי הם אינם בוזים דבר השם אלא שעושין מתוקף יצרם, אבל הצורר הזה מלעיג על דבר ה' ובוזה את דבר קדשו, ומה לי חמור או קל הרי הוא חייב על הבזיון והגידוף:

2ואת מצותו הפר, וכן העובר לתיאבון רוצה לקיים המצת, ולכן כשאין יצרו מתגבר עליו הוא שומר מצוה ונזהר מעבירה אבל החוטא מצד אפיקורוסות את מצותו הפר, וכל הפרה הוא בטול דבר, שהרי הוא אומר שאין דברי התורה כלום, ובין כשיצרו תוקפו ובין כשאין יצרו תוקפו עובר על התורה:

3הכרת תכרת הנפש ההוא, כריתות הרבה הוא מתחייב, לפי שנחשב לו כאילו כל יום ויום עובר עליה, מה שאין כן העובר לתיאבון שאינו נענש אלא כפי מספר הפעמים שחטא, שהרי פעמים הרבה נזהר מלעבור לפי שהוא ירא את ה', והכריתות הללו הן עונשי הנפש לעו"הב:

4עונה בה, לא מצינו מליצה זו באחת משאר העבירות אפילו היותר חמורות, אלא בכולן אמר רק ונשא עונו, ואוכליו עונו ישא, ודומיהם, אולם טעם הדבר הוא מה שאמרנו שכל שאר העבירות שזכרה התורה הם מצד התאוה שיצרו מתגבר עליו, והעושה כן דעתו שלימה, שהרי יודע להבדיל בין הטוב ובין הרע ונותן כבוד לה' ולתורתו, וכל עצמו אינו חוטא אלא מהסתת יצרו ותאותו, שמקורו הגוף ודומה כאילו חטאו ועונו תקוע בבשרו וגופו, מה שאין כן הטוען ומלעיג על האמת, ואפילו כשאין יצרו תקפו לא ימנע מחטוא, הרי חטאו ועונו בנפשו עצמה, כי שכלו ובינתו יורוהו לחטוא, וזהו השחתת הנפש, ועל כן חתמה התורה דבריה ואמרה עונה בה, כלומר עון נפש המחרף הוא תקוע ומחובר בה, בנפש עצמה ולכן אמרתי הכרת תכרת, והכה אם הנפש אינה משוחתת לגמרי יש עוד תרופה, לאיש הזה אם ילך אל חכמים וישמע מפיהם ביטול טענות הרשעים, אז ישוב מאולתו ויקבל האמת, ועל זה אחז"ל עונה בה בזמן שלא עשו תשובה, כי אם שבו מדרכם אז נודע למפרע שלא היה עונה בה: