ביאור יש"ר על התורה, במדבר כ:ח

1קח את המטה, בה"א הדעת ולא אמר מטך, כי הכונה על מטה האלהים המונח לפני העדות, וז"ש בפסוק בסמוך ויקח משה את המטה מלפני ה':

2ודברתם אל הסלע, אל הסלע שהודעתיך, והנה אין כונת הצווי שרק ידבר ולא יכה, כי א"כ מפני מה המטה הזה בידו, והלא במכות מצרים אמר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, והוא היה להכות בו, ולפעמים אמר נטה את ידך ורצונו לומר להכות במטה כי הכתוב יקצר בדבר הנשמע ואין הנס בדיבור יותר גדול מהכאה כי הכל שוה אצל הסלע, ועוד אם היה חטא מי מריבה בעבור שהכה את הסלע ולא דבר אליו, למה נענש גם אהרן, והלא משה לבדו הכה הסלע, מכל זה נלמד שבדברי הצווי קח את המטה יש במשמע שיכה בו, אולם עונש משה ואהרן היה מטעם אחר כמו שאפרש בסמוך:

3ודברתם, כפי ההבדל שהבדלנו (שמות י"ג א') בין לשון דבור ללשון אמירה שמענו שצוה השם להם להרחיב הדבור ולפרש להם כל הענין איך מתנת המים היא מחסדי ה"ית לעם קרובו וכיוצא בזה והם לא עשו כן כמו שנפרש להלן והנה אל הסלע כמו על הסלע, וכן כה אמר ה' אל העמודים ועל המכונות בבלה יובאו (ירמיה כ"ז כ"א):

4לעיניהם, כמו לפניהם שישמעו כלם:

5ונתן מימיו, לשון נתינה יורה על הרבוי, כמו ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו (ויקרא כ"ו ד') שהיא הבטחה על הרבוי, אף כאן אמר שיצאו מים רבים והנה אמר מימיו בכנוי אע"פי שאין בטבע הסלע להיות בו מים, להודיע שמגוף הסלע יצאו המים בדרך פלא לא מן הארץ אשר תחתיו כמנהג מעינות רבות:

6והוצאת להם מים מן הסלע, כבר אמר ונתן מימיו אבל חזר ופירוש כי בעוד העם שם יוציא משה את המים, כדי שכולם יראו את הנס:

7והשקית את העדה, שתצוה אותם לשתות לפניך וכל זה לפרסם הנס אבל במעשה לא אמר וישק את העדה אלא ותשת העדה ובעירם, כי מרוב הצמאון בראותם מים רבים נוזלים מיד נפלו על הנחל ושתו: