שו"ת רב פעלים, חלק ד, אורח חיים ט

1אחד היה מסב על השלחן וראיתי שלוקח גרגיר מלח או מעט מלח דק ונותן לתוך פיו לאכלו שכן דרכו תמיד בעבור רפואה באומרו כי זה יועיל למי שאין האכילה שלו מתוקנת יפה באצטומכא שמחמת כן הוא מעלה גרה חמה וקשה כקוץ מכאיב וע"י אכילת המלח יתוקן זה ואמרתי לו כי לא יפה עושה בזה שנוטל המלח בין שתי אצבעותיו שהם הגודל והאצבע הסמוכה לה כדי לאכלו כי דבר זה מפורש יוצא בדברי מרן ז"ל בשה"ט א"ח סוף סי' קמ"ט האוכל מלח אחר אכילתו לא יאכל בגודל דקשה לקבור בנים ולא בזרת דקשה לעניות ולא באצבע דקשה לש"ר אלא באמה ובקמיצה ועיין להרב מחב"ר שכתב מ"ש קשה לש"ר בלבוש גרס שהוא ר"ת לשם רע ובאליה רבא פירש שהוא ר"ת לשחין רע אך באמת מקור הדברים הנז' הם בספר שבולי הלק"ט וראיתי בספר הנז' בכ"י בשבלת קמ"ט כתוב בהדיא לשם רע ע"ש, איך שיהיה הנה זו הלכה פסוקה דאין לאכול לא בגודל ולא באצבע הסמוך לגודל ולא בזרת שהיא הקטנה דכל א' יש בה קושי לדבר אחד וזה שאוכל בשתים הקשים ביחד שהם גודל ואצבע הסמוך לה הרי שתים רעות ב"מ לכן אמרתי לו שיאחז הגרגיר בין האמה והקמיצה ויתן לתוך פיו:

2וראיתי להגאון מחב"ר ז"ל שם בס"ק ב' שהביא קו' מספר רגל ישרה דלכאורה זהו נגד גמרא דהוריות דף י"ג. ע"ב וכתב עליו הגאון מחב"ר דאם כונתו להקשות דבדין זה אמרו כאן אלא באמה ובקמיצה ושם בהוריות אמר ריש לקיש באחת לק"מ דהכא נמי קאמר או באמה או בקמיצה ואב"א דהכא באמה ובקמיצה בשתיהן קאמר הנה זה אתי כרבי יוסי דאמר התם שתים ולא שלש עכת"ד ע"ש והנה לפי תירוצו הראשון נראה שגם באמה וקמיצה אין לאכול בשתיהם ביחד אלא רק באחת מהם שיהיה טובל האמה לבדה במלח ואוכל או בקמיצה לבדה ועל כן לפ"ז גם אם יהיה אוחז הגרגיר של מלח בשתים שהם האמה והקמיצה לאו עביד שפיר להך תירוצא דהרב אך זה האדם שהוא עושה כן לרפואה כנז"ל לא יספיק לו טיבול האצבע במלח כי רוצה להכניס בגרונו גרגיר קטן בבת אחת או מלח דק שעור גרגיר קטן דטיבול בלבד שהוא דבר מועט מאד דבטיל בריר הפה ואינו יורד חדרי בטן שיגיע כוחו של מלח בתוך האצטומכא זה לא יועיל לו ועל כן אמרתי מאחר שלא שמענו קשות בשתים האלה שהם אמה וקמיצה וגם עוד לתירוץ השני של הגאון חיד"א שתירץ דאתיא כרבי יוסי דקי"ל רבי יאודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי נמצא לפ"ז אין פקפוק לרבי יוסי באוכל בשתים האמה והקמיצה ביחד לכן אמרתי לו שיעשה כך לאחוז הגרגיר בין אמה יקמיצה ויתן לתוך פיו:

3מיהו יש עוד תקנה אחרת שיניח הגרגיר בכף ידו ויזרקנו לתוך פיו מכף ידו ואם נח לו בכך אה"ן גם זה נכון לעשותו:

4ועלה בלבי לומר שמותר לאכול המלח כדרכו בגודל ואצבע הסמוכה לה אם אוכלו על ידי כף וכיוצא שאוחז בידו רק את הכף ונותן לתוך פיו אך הדרו בי יען כי דבר זה הוא ענין סגולה ואין לעשות בו חילוקים מצד השערת השכל והסברא כי הסגולה היא איננה על פי השכל וכל עוד שלא מצינו דבר זה מפורש דאין הקפדה על ידי הכף הא ודאי יש להקפיד מספק ועל זה אמרו שב ואל תעשה עדיף ועיין בספר חיי אברהם סי' קכ"ו שהביא מן שו"ת באר עשק שאלה פ"א שזכר דבר זה וכתב דברי קבלה הם ואין להשיב עליהם אבל טעמא נמי איכא ע"ש שעשה טעמים לכל או"א וסיים ע"כ ראשי פרקים שמוסרים לחכם כמותך אבל דברי קבלה הם ומהם לא תזוז כי דבר ה' בפיהם אמת ע"כ ע"ש:

5ודע כי כל זה הוא אם אוכל המלח לבדו בפ"ע שנותנו בפיו אבל אם ירצה ליקח באצבעותיו הנז' מלח ולתת על איזה חתיכה של פרי ולאכול חתיכת הפרי באצבעותיו הנז' לית לן בה ולכן מטבילין הפת של המוציא במלח ואוחזה בכל אצבעותיו ונותנה לתוך פיו אע"פ שנוטל בפת מלח בעין יען כי אין זה חשיב אוכל מלח לבדו אלא אוכל עם הפת ולא נאמרה ההקפדה הנז' אלא באוכל מלח לבדו שנותנו לתיך פיו בלתי תערובת מאכל אחר וזה ברור ופשוט והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר: