רי"ף בבא קמא לא.

1סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו ברחים חרשו נותן לו דמי כולו

2איתמר הכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור אמר אביי נותן לו דמי שבת גדולה ודמי שבת קטנה ורבא אמר אינו נותן לו אלא דמי שבתו שבכל יום ויום והלכתא כרבא פירוש שבת גדולה דמי ידו ששמין אותו כמה הוא שוה ביד וכמה שוה בלא יד ושבת קטנה רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין ושבת גדולה דאמר אביי בשצמתה ידו וסופה לחזור לאו דמי ידו לגמרי הוא אלא שמין אותו כמה הוא שוה קודם שצמתה וכמה הוא שוה לאחר שצמתה ידו וסופה לחזור ויהיב ליה ההוא דביני ביני ושבת קטנה רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין שכבר נותן לו דמי ידו שצמתה וסופה לחזור וקאמר רבא כיון שסופה לחזור אין נותנין לו דמי שבת גדולה ושבת קטנה דרואין אותו כאילו הוא שומר קישואין לא סגי ליה בהכי דהא לא יהיב ליה דמי שבת גדולה הלכך יהיב ליה שבתו שבכל יום ויום ממלאכה דבטיל מינה וכן הלכתא ומסתברא דבפועל בטל שיימינן ליה:

3איתמר הקוטע יד עבד עברי של חבירו אמר אביי נותן שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרבו רבא אמר הכל לעבד וילקח בהן קרקע והרב אוכל פירות ולכי נפיק לחירות נפקא ארעא בהדיה ואם פחת אצל עצמו ואצל רבו לא פחת הכל לעצמו והיכי דמי דפסקיה לריש אודניה או לריש נחיריה:

4ירושלמי (בפירקין הל' ד) א"ר יוחנן הקוטע יד עבדו של חבירו רבו נוטל המשה דברים והלה מתפרנס מן הצדקה דמצווין ישראל לפרנס עבדים הקטועים ולא שלימים והא ר' יוחנן אכיל קופר ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהיב לעבדיה וקרי עליה (איוב ל״א:ט״ו) הלא בבטן עושני עשהו התם מדת רחמנות הכא מדת הדין:

5(דף פז.) בעי ר' אלעזר מרב החובל בבת קטנה של אחרים חבלה למי מי אמרינן כיון דאקני רחמנא שבח נעורים לאביה חבלה נמי לאביה הוא דהא אפחתה מכספה או דלמא שבח נעורים הוא דאקני ליה רחמנא לאביה דאי בעי לממסרה למוכה שחין מצי מסר לה אבל חבלה כיון דאי בעי מחבל לה לא מצי חבל לה לא אקני ליה רחמנא