רי"ף בבא קמא מה.

1חייב באחריותו: ואם לא ידעו בו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן והיא שלימה פטור מלשלם:

2גמ' אמר רב לדעת צריך דעת שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה אסיפא ושמואל אמר בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה אכולה ורבי יוחנן אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפילו מנין נמי לא בעי וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה ארישא ורב חסדא אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת צריך דעת וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה ארישא אמר * בא"י הגי' רבה רבא (דף קיח:) מאי טעמא דרב חסדא משום דנקטה ניגרא ברייתא מסתברא לן דהלכתא כרב חסדא משום דאנקטא ניגרא ברייתא דהא * צ"ל רבא רבה כוותיה ס"ל ועוד דטעמא דיליה מסתבר:

3וה"מ בבעלי חיים משום דאנקיט להו ניגרא ברייתא אבל מידי דלאו בעלי חיים כגון סלע מן הכיס וכיוצא בו הילכתא כר' יוחנן דקי"ל דכל רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ורב חסדא לא פליג עליה דר' יוחנן אלא בבעלי חיים משום דאינקיט להו ניגרא ברייתא אבל מידי דלאו בעלי חיים לא פליג הלכך הלכתא כר' יוחנן דאמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפילו מנין לא צריך:

4והא דתני חדא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא ותניא אידך לא יצא אסיקנא דכ"ע מנין פוטר וכ"ע אית להו דרבי יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה והוא דאחדא לכיסיה ולא קשיא הא דקתני יצא דאית ליה זוזי בכיסיה וכיון דאדם עשוי למשמש בכיסו הרי מנאו לאחר שהחזירו ולפיכך יצא דמנין פוטר.

5והא דקתני לא יצא