רי"ף בבא קמא מה:

1דאהדר לכיסיה דלית ביה זוזי דכיון דלית ביה זוזי לא ממשמש ביה ולפיכך לא יצא דהא לא ממשמש ביה הלכך אי מתאביד או מיגנב ברשותא דגזלן איגנב ומחייב באחריותו:

2ובפרק איזהו נשך (ב"מ דף סג:) אמרינן אמר רב נחמן האי מאן דיזיף פשיטי מחביריה ואשכח בה טפיאתא אי בכדי שהדעת טועה חייב להחזיר ואי לא מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה (ב"מ דף סד.) א"ל רב אחא בריה דרבא * בגמרא איתא לרב אשי לרב אי איניש תקיפא הוא דלא יהיב ליה מתנה מאי א"ל אימור מיגזל גזליה ואבלע ליה בחשבון דתניא (מכילתין דף קיח:) הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא וכן הלכתא:

3והא דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר צריך דעת בעלים אוקימנא בשומר שגנב מרשותו דרבי ישמעאל סבר לא כלתה לה שמירתו ולפיכך לא צריך מידי דאיהו במקום בעלים קאי ור' עקיבא סבר כלתה לה שמירתו ולפיכך צריך דעת בעלים דהא איהו לאו במקום בעלים קאי וכאילו לא החזיר דמי דעדיין ברשותיה קיימא:

4מתני' אין לוקחין מן הרועין צמר וחלב וגדיים ולא משומרי פירות עצים ופירות. אבל לוקחין מן הנשים כלי פשתן בגליל ובלי צמר ביהודה ועגלים בשרון. וכולן שאמרו להטמין אסור: ולוקחין ביצים ותרנגולין מכל מקום:

5(דף קיט.) מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו: ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית: הכובס נוטל ג' חוטין והן שלו יתר מכן של בעל הבית. ואם היה שחור על גבי לבן נוטל את הכל והן שלו. החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו ומטלית שהיא שלש על שלש חייב להחזיר לבעלים. מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל הרי אלו של בעל הבית. ואם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסורת של בעל הבית:

6גמ' רבה זבן שבישתא מאריסא אמר ליה אביי והא תנן ולא משומרי פירות עצים ופירות אמר ליה הני מילי שומר דלית ליה בגויה אבל האי אריסא כיון דאית ליה בגויה אימר מדנפשיה קא מזבין:

7ת"ר שומרי פירות אימתי לוקחין מהן בזמן שיושבים ומוכרין והסלים לפניהם