רי"ף בבא מציעא יג.

1במסכתא בפוריא (דף כד.) באושפיזא למאי נפקא מיניה אמר רב הונא לאהדורי ליה אבידה בטביעות עינא אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת מילי מהדרינן ליה ואי לא לא מהדרינן ליה:

2גרסינן בפרק הבא על יבמתו (דף סה:) א"ר אילעא משום ר' יהודה בר' שמואל מותר לשנות בדברי שלום שנאמר (בראשית נ׳:י״ז) כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ר' נתן אומר מצוה שנא' (ש"א יז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה'עגלת בקר תקח בידך וגו'.

3ומסתברא לן דהאי דלא חשיב הא בהדי הנך תלת מילי משום דהאי לא איצטריכא ליה דמצוה היא כי איצטריכא ליה הנך דרשות:

4מר זוטרא חסידא איגנב ליה כסא דכספא מאושפיזיה חזייה לההוא בר בי רב דמשא ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר האי הוא דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי:

5ומודה ר"ש בן אלעזר בכלים חדשים ששבעתן העין שחייב להכריז ואלו הן כלים חדשים שלא שבעתן העין שאינו חייב להכריז בדי מחטין וצינורות ומחרוזות של קרדומות.

6וכל אלו שאמרו שמצאן אחד אחד אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז.

7מאי בדי סיכי דכל דתלו ביה מידי בד קרו ליה כי ההיא דאמרינן בסוכה (דף מד:) עלה אחד בבד אחד:

8וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס ומזוטו של ים ומשלוליתו של נהר והמוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן:

9איבעיא להו כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר ברוב כותים אבל ברוב ישראל לא או דלמא ברוב ישראל נמי ואם תמצא לומר אפילו ברוב ישראל פליגי רבנן עליה או לא ולא איפשיטא וסוגיין דברוב כותים מותר וברוב ישראל נוטל ומכריז:

10(דף כד:) רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא א"ל מצא כאן ארנקי מהו א"ל הרי אלו שלו בא ישראל ונתן סימניה מהו א"ל חייב להחזיר א"ל תרתי אמרת אמרת הרי אלו שלו והדר אמרת חייב להחזיר א"ל לפנים משורת הדין כי הא דאבוה דשמואל אשכחנהו להנך חמרי במדברא ואהדרנהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא