רי"ף בבא מציעא כח.

1אגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד תווך * בגמ' דף מו: איתא אמר רבה אמר רב הונא אמר רב הונא מכור לי באלו קנה (דף מז.) ומחזיר אונאה סבר לה כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזרה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה ומילתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ( * ד"ת מ"ז [וכ"מ הב"ח] ויש בו אונאה דמכור לי קאמר) פשיטא דמים ואין מקפיד עליהם הא קאמרינן דקנו דכחליפין דמו חליפין ומקפיד עליהם מאי אמר רב אדא בר אהבה ת"ש הרי שהיה תופס פרה ועומד בא חבירו ואמר לו פרתך למה לחמור אני צריך יש לי חמור שאני נותן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה שמעינן מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה אמר רבא אטו בשופטני עסקינן דלא קפדי אלא כל חליפין מיקפד קפדי וקנה והב"ע כגון דא"ל חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה דלא הוה משיכה מעלייתא וכן הלכתא

2במה קונין רב אמר בכליו של קונה ניחא ליה לקונה דליהוי מקנה קונה כי היכי דליגמר וליקני ליה ולוי אמר בכליו של מקנה סבר לה כר' יהודה דתניא (רות ד׳:ז׳) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל גאולה זו מכירה שנאמר (ויקרא כ״ז:כ״ז) ואם לא יגאל ונמכר בערכך תמורה זו חליפין וכן הוא אומר (ויקרא כ״ז:כ״ז) לא יחליפנו ולא ימיר אותו לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל ר' יהודה אומר גואל נתן לבועז והלכתא כרב דאמר בכליו של קונה חדא דקם ליה רב כת"ק דסתמא היא ולוי קם ליה כר' יהודה דיחיד הוא ועוד דמסקנא דשמעתא כרב סלקא תנא קונין בכלי ואע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירות לא ורב ששת אמר אפילו בפירות וליתיה לדרב ששת חדא דהלכתא כרב נחמן בדיני ועוד דהא אסקינן אמר רב שישא בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות דבשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין