רי"ף בבא מציעא כט:

1דלא סמכא דעתיה לא והלכתא כר' יוחנן תניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר מה ת"ל (ויקרא יט) והין צדק והלא הין בכלל איפה אלא שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק ופירשה אביי שלא ידבר אחת בפה ואחת בלב ירושלמי * סוף שביעית ר' יעקב בר זבדא ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו מותר לחזור בו אלא שבשעה שאומר צ"ל בדעת גמורה רב מפקיד לשמשיה אימת דנימר לך תן מתנה לבר נש אי הוה מסכין הב ליה מיד ואי עתיד אימליך בי תניינות:

2ההוא גברא דיהב זוזי אשומשמי לסוף איקור שומשמי הדרו בהו א"ל תא שקול זוזך דליכא שומשמי לא שקלינהו ואיגנב אתו לקמיה דרבא אמר להו לא מיבעיא שומר שכר דלא הוי אלא אפילו ש"ח נמי לא הוי אמרו ליה רבנן לרבא והא בעי לקבולי עליה מי שפרע אמר להו אין ה"נ א"ר פפא אמר לי רבינא דא"ל ההוא מרבנן ורב טבות שמיה ואמרי לה רב שמואל בר זוטרא שמיה דאי הוה יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה בדידי הוה עובדא דאתא ההוא גברא בפניא דמעלי שבתא וקאי אבבא אמר לי אית לך שומשמי לזבוני אמרי ליה לא אמר לי ליהוי זוזי פקדון גבך דחשכה לי אמינא ליה הא ביתא קמך אותבינהו ואיגנוב אתא לקמיה * בד"י דרבה דרבא א"ל הא * בא"י ליתאתי' אמר בגמרא הגי' כל הא אמר ביתא קמך לא מיבעיא שומר שכר דלא הוי אלא אפילו ש"ח נמי לא הוי אמרי ליה והא אמרי ליה רבנן לרבא והא בעי לקבולי מי שפרע אמר לי לא היו דברים מעולם

3והילכתא כהאי מעשה בתרא דמאן דא"ל לחבריה הא ביתא קמך ליתיה לא שומר שכר ולא שומר חנם אבל מעשה קמא ליתיה דהא דחייה רב טבות וקאמר לאו הכי הוה מעשה ולא קא דאין רבא האי