רי"ף בבא מציעא ל.

1דינא דלא הוי לא כשומר שכר ולא כשומר חנם אלא כההוא דאמר לחבריה הא ביתא קמך אבל האי מעשה דיהבו ליה זוזי אשומשמי וקא הדר ביה וא"ל לחבריה תא שקול זוזך דליכא שומשמי לא אתא לקמיה דרבא ולא אמר ביה רבא מידי וקבלה מיני' רבינא דהוא בתרא דאלמא לאו הכי דיניה דהאי מעשה ולא איתמר בגמרא בהדיא מאי דיניה אבל חזינן לרבינו האי גאון זצ"ל דבתב דאי בתורת דמים שקלינון לאנפוקינון ולמעבד בהו מאי דבעי מיחייב באחריותהון דהוו להו כהלואה גביה אפילו א"ל למרייהו תא שקול זוזך ולא אתי ואיתניסו מיחייב בהו ואע"ג דמשלם בעי לקבולי מי שפרע ומילי דטעמא נינהו דודאי מאן דיהיב זוזי בזביני ולא יהיב להו אלא אדעתא דלית ליה גבי חבריה אלא ההוא זבינא בלחוד הילכך קיימי הנהו זוזי ברשותיה דמזבנה דדיליה אינון ואית ליה לאנפוקינון בכל מאי דבעי הלכך אע"ג דלא אנפיקינון והדר ביה ואמר ליה לחבריה תא שקול זוזך דהדרנא בי ליכא עליה דההוא מן דינא למשקל זוזיה עד דמקביל (ליה) ההוא עליה מי שפרע הילכך כל כמה דלא קביל עליה מוכר מי שפרע קמו זוזי ברשותיה ואי איתניסו איתניסו ליה ( * ד"ת מ"ז אע"ג דאיתנהו לזוזי בעינייהו וכ"ש אי אנפיקינון בצורכיה דאע"ג דהוו פקדון גביה ואנפיקינון קמו ליה ברשותיה והוו ליה הלואה גביה וכ"ש הני דלדידיה אינון) (דף מט:) ההוא גברא דיהב זוזי אחמרא שמע דקא בעי למינסביה דבי פרזק רופילא אמר להו הבו לי זוזאי דלא בעינא חמרא אתא לקמיה דרב חסדא אמר להו כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות

2גרסינן בפ' הניזקין (דף נב.) חמריה דרב (ששת משכיה) עוקבא יתמא [משכוה] בארבעה ארבעה אייקר וקם בשיתא שיתא אתו לקמיה דר"נ אמר להו היינו דרב נהילאי בר אידי דא"ר נהילאי בר אידי אמר שמואל נכסי יתומים הרי הן כהקדש ולא מיקנו אלא בכספא אימשוך פירי מיתמי אייקור היינו דרב נהילאי בר אידי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש אימשיכו להו פירי ליתמי אייקור לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול [סבור מיניה היינו דרב נהילאי בר אידי א"ל רב שישא בריה דרב אידי הא רעה היא ליתמי דזימנין דמצטרבי לפירי וליכא * מדפו"י [מאן] דיהיב להו עד דיהבי זוזי יהבי יתמי זוזי אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש אייקור] סבור מיניה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה היא ליתמי דזימנין ( * בס"י ליתא דמצטרכי לפירי וליכא מאן דיהיב להו) דאמרי להו נשרפו חטיכם בעלייה והבו זוזי ליתמי אפירי אייקור לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מיניה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב אשי הא רעה היא ליתמי דזימנין דמצטרכי לזוזי וליכא דיהב להו:

3מתני' האונאה ארבעה כסף מכ"ד כסף לסלע שתות למקח עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו הורה רבי טרפון בלוד האונאה שמונה כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד אמר להם מותר להחזיר כל היום אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומנו וחזרו לדברי חכמים:

4גמ' איתמר רב (כהנא) אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות נמי שנינו דכ"ע שוי שיתא בה או שיתא בז' כ"ע לא פליגי דכיון דבתר מקח אזלינן אונאה הויא כי פליגי שוי ה' בשיתא או שוי ז' בשיתא לשמואל דאמר בתר מעות * כ"ה בד"ס [נמי] אזלינן אונאה הויא לרב (כהנא) דאמר בתר מקח אזלינן שוי ה' בשיתא ביטול מקח הוי שוי שבעא בשיתא מחילה הויא ושמואל אמר כי אמרינן מחילה וביטול מקח היכא דאיכא שתות משני צדדין אבל היכא דליכא שתות [אלא] מצד א' אונאה הויא והלכתא כשמואל דתניא כותיה:

5(דף נ:) אמר רבא הלכתא פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח