רי"ף בבא מציעא סט:

1בבע"ח

2(דף קיד.) אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דהוה קאים בבית הקברות אמר ליה מהו שיסדרו בבעל חוב א"ל גמר מיכה מיכה מערכין גבי ערכין כתיב (ויקרא כו) ואם מך הוא מערכך גבי בע"ח כתיב וכי ימוך אחיך (דף קיד:) מנין לערום שלא יתרום דכתיב (דברים כו) ולא יראה בך ערות דבר

3תנן בערכין (ערכין דף כג:) אע"פ שאמרו חייבי ערכים ממשכנין אותן נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש ומטה ומצע וסנדליו ותפליו לו אבל לא לאשתו ובניו אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין ואם היה חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות ר' אלעזר אומר אם היה אכר נותנין לו צמדו חמר נותנים לו חמורו היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט אין אומרים לו למכור את המרובה וליקח לו מן המועט אלא נותנין לו שני מינים מן המרובה וכל שיש לו מן המועט המקדיש את נכסיו מעלין לו את תפליו אחד המקדיש את נכסיו ואח' המעריך את עצמו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן אע"פ שאמרו עבדים נמכרים בכסותן מפני השבח שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משביח הוא מנה וכן פרה אם ממתינין [אותה] לאיטליז משובחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משובחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו:

4* ערכין שם אע"פ שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותם נותנין לו מזונות שלשים יום מ"ט דאמר קרא (ויקרא כ״ז:ח׳) ואם מך הוא מערכך פירוש החייהו מערכך:

5(שם) לו אבל לא לאשתו ובניו הוא מערכך ולא בניו ואשתו מערכך:

6(שם) ר' אלעזר אומר אם היה איכר נותנין לו צמדו חמר נותנין לו חמורו ורבנן הני לאו כלי אומנות נינהו נכסים נינהו:

7היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט אין אומרים למכור את המרובה וליקח לו מן המועט (שם) פשיטא כי היכי דסגיא ליה עד השתא השתא נמי סגי ליה מהו דתימא עד האידנא דהוה ליה לאושלי הוה מושלי ליה השתא ליכא