רי"ף בבא מציעא ע.

1דמשאיל ליה קמ"ל (דף קיד:) תנו רבנן (דברים כה) ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכוב [מאי קאמר] אמר רב ששת ה"ק ואם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך :

2המלוה את חברו אינו * בגמ' איתא רשאי [וכ"ה מהר"ם וב"ח] צריך למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו בד"א בשלא משכנו בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו ואינו עובר בכל השמות הללו (שמות כ״ב:כ״ה) עד בוא השמש תשיבנו לו זו כסות יום שניתנה ליחבול בלילה (דברים כ״ד:י״ג) השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש זו כסות לילה שניתנה ליחבול ביום וא"ר יוחנן משכנו ומת שומטו מעל גבי בניו:

3(דף קטו.) ת"ר (דברים כ״ד:י׳) לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נבנס לביתו של ערב וכן הוא אומר * קח בגדו כצ"ל (משלי כ״ז:י״ג) לקח בגדו כי ערב זר ואומר (משלי ז) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך עשה זאת * אפוא כצ"ל איפה בני והנצל אם ממון יש לו בידך התיר לו פסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים דבר אחר לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר לשכר פונדק לשכר דיוקנאות יכול אפילו זקפן עליו במלוה ת"ל (דברים כ״ד:י׳) כי תשה ברעך משאת מאומה:

4מתני' אלמנה בין שהיתה עניה בין שהיתה עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר (דברים כ״ד:י״ז) ולא תחבול בגד אלמנה החובל את הרחים עובר בלא תעשה וחייב משום שני כלים שנאמר (דברים כ״ד:ו׳) לא יחבול רחים ורכב ולא חבילת רחים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר (דברים כ״ד:ו׳) כי נפש הוא חובל:

5גמ' אמר רב הונא חבל רחים לוקה שתים משום רחים ומשום כי נפש הוא חובל רכב לוקה שתים משום רככ ומשום כי נפש הוא חובל רכב ורחים לוקה שלש משום רחים ומשום רכב ומשום כי נפש הוא חובל ורב יהודה אמר חבל רחים לוקה אחת רכב לוקה אחת רחים ורכב לוקה שתים כי נפש הוא חובל (דף קטו:) לשאר דברים הוא דאתא (דף קטז.) תניא כוותיה דרב יהודה חבל זוג של ספרים וצמד של פרות יכול לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לא יחבול רחים ורכב מה רחים ורכב מיוחדין שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייב על זה בעצמו וע"ז בעצמו אף כל שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו

6ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה אתא לקמיה דאביי א"ל זיל אהדרה דהויא ליה דבר שעושים בו אוכל נפש ותא קום עליה כדינא אם יודה ישלם ואם יכפור ישבע רבא אמר לא צריך למיקם עליה בדינא יכול לטעון עד כדי דמיה ונשבע ונוטל ואביי ליה ליה האי סברא ומאי שנא מהנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא ואתי מרא חושלא תפיס בהו וקא טעין טובא ואמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן התם לאו מידי דעבוד לאושולי ולאגורי הוא הכא מידי דעבוד לאושולי ולאגורי הוא דשלח * בגמ' איתא דשלח רב הונא בר אבין (ג"א) רבי חנינא בר * בס"י אי' אבין אבא דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ורבא