רי"ף נדרים ב:

1גרסינן לקמן (א) בפ"ד אמר שמואל כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא רשע.

2מאי קרא וכי תחדל לנדור אתיא חדלה חדלה כתיב הכא וכי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז.

3אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה.

4וגרסינן נמי בפ' נערה א"ל רבא לר"נ חזי מר הדין דרבנן דאתי ממערבא ואמר אזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב הונא בר אבין ושרו ליה נדריה ואמרו ליה זיל ובעי רחמי על נפשך דחטית.

5(ב) א"ל יאות דתני רב דימי אחוה דרב ספרא כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא חוטא מאי קרא כי תחדל לנדור לא יהי' בך חטא הא לא תחדל יהיה בך חטא (דף כ ע"א) (ג) תנו רבנן לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות אל תהי רגיל אצל ע"ה שסופו להאכילך טבלים אל תרבה שיחה עם אשה שסופך לבא לידי ניאוף:

6ירושלמי. מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר מתחיל אדם לנדור פנקסו נפתחה.

7דבר אחר מוקש אדם וגומר איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחה.

8מעשה באדם אחד שאמר הרי עלי עולה ושהה להביאה ושקעה ספינתו בים:

9(דף י ע"א) מתני' האומר קונם קונח קונס הרי אלו כנויין לקרבן חרק חרך חרף הרי אלו כנויין לחרם נזיק נזיח פזיח הרי אלו כנויין לנזירות שבועה שבותה (ד) שבוקה נדר במוהי הרי אלו כנויין לשבועה:

10גמ' אתמר כנויין ר' יוחנן אמר לשון אומות הן ריש לקיש אמר לשון שבדו חכמים להיות נודר בו וכן הוא אומר בחדש אשר בדא מלבו וטעמא מאי תקינו רבנן כנויין דלא לימא קרבן ולימא קרבן דלא לימא קרבן לה' ולימא קרבן לה' דלמא אמר לה' ולא אמר קרבן ומפיק ש"ש לבטלה ותניא רש"א (דף י ע"ב) מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' תודה לה' שלמים ת"ל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וק"ו ומה זה שלא נתכוין להזכיר ש"ש אלא על הקרבן אמרה תורה קרבן לה' לבטלה על אחת כמה וכמה

11לימא כתנאי בש"א כנויי כנויין אסורין ובה"א כנויי כנויין מותרין לימא מ"ד אסורין קסבר לשון אומות הן ומ"ד מותרין סבר לשון שבדו חכמים הן לא דכ"ע לשון אומות הן ב"ש סברי הכי משתעי אומות וב"ה סברי הכי לא משתעי אומות ואב"א ב"ש סברי גזרינן כנויי כנויין אטו כנויי עצמן וב"ה סברי לא גזרינן ה"ד כנויי כנויין לנדר אמר רב יוסף מקנמנא מקנסנא מקנחנא.

12כנויי כנויין דחרם תני ר"י מפשאה חרקייא חרכייא חרפייא.

13כנויי כנויין דנזירות תני רב יוסף מנזיקנא מנזחנא מפזחנא.

14כנויי כנויין דשבועות ה"ד שבואל שבותאל שקוקאל. שבואל בן גרשום משמע אלא שבובאל שבותאל שקוקאל אמר שמואל שובתא לא אמר כלום אשקוקא לא אמר כלום קורסנא לא אמר כלום:

15נדר במוהי ה"ז כנוי לשבועה: תניא רשב"ג אומר במוהי לא אמר כלום במומתא לא אמר כלום אמר מוהי הרי זה כנוי לשבועה:

16מתני' לא חולין שאוכל לך לא כשר לא דכי לא טהור וטמא נותר ופיגול אסור כאימרא כדירים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים כא' מכל משמשי המזבח אע"פ שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן.

17ר' יהודה אומר האומר ירושלים הרי זה לא אמר כלום:

18(דף יא ע"א) גמ' סברוה מאי לחולין לא חולין הוי אלא קרבן מני מתני' אי ר"מ הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דתנן רמ"א כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי ואלא ר' יהודה אימא סיפא רי"א האומר ירושלים לא אמר כלום ומדסיפא ר"י רישא לאו ר"י לא קשיא כולה ר' יהודה והכי קתני שר"י אומר האומר ירושלים לא אמר כלום וכי אמר כירושלים לר"י מי מיתסר והתניא ר' יהודה אומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים.

19כולה ר' יהודה ותרי תנאי אליבא דר' יהודה.

20(דף יא ע"ב) תנא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר.

21לא חולין שאוכל לך אסור לא חולין לא אוכל לך מותר רישא מני ר"מ היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן אימא סיפא לחולין לא אוכל לך מותר והתנן לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר וקשיא לן הא לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וא"ר אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ה"נ לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך האי תנא סבר לה כותיה בחדא ופליג