רי"ף שבת כ:

1לפי שאסור לבטל כלי מהיכנו אבל כופה עליה כלי שלא תשבר:

2(דף מג:) איתמר מת המוטל בחמה אמר רב יהודה אמר שמואל הופכו ממטה למטה ורב חיננא בר שלמיא משמיה דרב אמר מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו היכא דאיכא ככר או תינוק כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי היכא דליכא מר סבר טלטול מן הצד שמיה טלטול ומר סבר לא שמיה טלטול:

3לימא כתנאי אין מצילין את המת מפני הדליקה אמר רבי יהודה בן לקיש שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה היכי דמי אי דאיכא ככר או תינוק מ"ט דת"ק דאסר אי דליכא ככר או תינוק מ"ט דרבי יהודה בן לקיש דשרי אלא לאו בטלטול מן הצד פליגי דמר סבר טלטול מן הצד שמיה טלטול ומר סבר לא שמיה טלטול לא דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול והיינו טעמא דרבי יהודה בן לקיש מתוך שאדם בהול על מתו (דף מד.) אי לא שרית ליה טלטול דרבנן אתי לידי כבוי דאורייתא:

4אמר רב יהודה בר שילא א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה בן לקיש במת:

5שמעינן מינה דטלטול מן הצד שמיה טלטול (והיינו טעמא דרבי יהודה) דלא שרו ליה רבנן אלא גבי מת דלא אתי לידי איסורא דאורייתא אבל בעלמא אסור וקשיא לן הא דגרסינן בפ' כל הכלים (דף קכג.) לענין פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם מגולה מקצתה מותר לטלטל אלעזר בן תדאי אומר תוחבין לה בכוש או בכרכר והיא ננערת מאיליה א"ר נחמן הלכה כאלעזר בן תדאי דסבר טלטול מן הצד לא שמיה טלטול ופרקינן כי אמרינן טלטול מן הצד שמיה טלטול הני מילי כגון אבנים וכיוצא בהו דאינן לצורך שבת דאסור לטלטל ממקום למקום דומיא דמת כדאמרינן התם בן שמנה חי הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו דכמת דמי אבל פגה שטמנה בתבן ופוגלה וחררה שטמנה ברמץ וכיוצא בהן דאוכלין הן וצריך לאוכלן בשבת טלטול מן הצד בכל כי האי מילתא לא שמיה טלטול:

6ואין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן: תנו רבנן מותר השמן שבנר ושבקערה אסור להסתפק ממנו ורבי שמעון מתיר:

7מתני' מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי דבי יהודה רבי מאיר אומר כל הנרות מטלטלין