רי"ף שבת כז.

1א"ל רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף בפירוש אמרת לן משמיה דרב כלילא שרי:

2אמרו ליה לרב גברא רבה אריכא ומטלע ומנו לוי הוה כדאמרינן לוי אחוי קידה ואטלע אתא לנהרדעא ודרש כלילא שרי וכן הלכתא:

3פירוש ניסכא חוט [של כסף או של זהב] כלומר שהן חתיכות חתיכות נקובות על המטלית ומכניסין לתוכן חוט להעמידן.

4פירוש רוקתא כגון מטלית שאותן חתיכות קבועות על המטלית:

5אמר רב יהודה אמר רב ששת קמרא שרי והוא חגור שבמתנים ויש בו חתיכות קבועות כגון כלילא איכא דאמרי דארוקתא דאמר רב ספרא מידי דהוה אטלית מוזהבת ואיכא דאמרי דאניסכא דאמר רב ספרא מידי דהוה אאבנט של מלכים וכל ישראל בני מלכים הם וכיון דאניסכא שרי ללישנא בתרא כ"ש דארוקתא והלכתא כלישנא בתרא :

6אמר רב אשי האי ריסוקא אי אית ליה מפרחייתא שרי ואי לא אסיר:

7ופירוש ריסוקא חגורה של עור ונקראת בלשון ישמעאל מגנוקא אי אית ליה מפרחייתא שהן כגון שרביטין הרי הוא תכשיט ומותר לצאת בו ואי לא נעשה כמשוי ואסור:

8ולא בקטלא ולא בנזמים: מאי קטלא מנקטא פארי ושמה בלשון ערב מכנקא.

9ומאי נזמים נזמי האף: ולא בטבעת שאין עליה חותם הא יש עליה חותם חייבת חטאת וכן הלכה:

10(דף ס.) ולא במחט שאינה נקובה: למאי חזיא תרגמא רב אחא נרשאה קמיה דרב יוסף הואיל ואשה חולקת בה שערה ובשבת למאי חזיא תניא כמין טס של זהב יש לה בראשה בחול חולקת בה שערה ובשבת מנחת על פדחתה:

11מתני' לא יצא האיש בסנדל מסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפלין ולא בקמיע בזמן שאינו * גי' הגמ' ובס"י מן המומחה מומחה ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת:

12גמ' סנדל מסומר מ"ט לא א"ר אבא אמר שמואל שלופי השמד היו והיו