רי"ף שבת כו:

1כרבי אבהו דתניא כוותיה.

2ופירוש כיפה של צמר חוטי דעמרא דגדילין ועבידן כי הוצא ורחב שתי אצבעות שיעור ציץ כדאמרינן (חולין קלח.) כיפה של צמר היה מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ נתון שנאמר (שמות כ״ח:ל״ז) ושמת אותו על פתיל תכלת:

3מאי אצטמא אמר רבי אבהו בי זייני מאי בי זייני כליא פרוחי.

4פירוש מטלית שתולין בה מיני צבעונין כגון גלופקרא שתולין אותה לכלה לכלות ממנה זבוב שאם יעמוד זבוב על פניה מתביישת לטרדו ומצטערת בו כגון זה שתולין לבהמה ולפיכך אין בה משום כלאים דלאו אריג היא ואינה מטמאה בנגעים דלאו שתי וערב היא ואין יוצאין בה לרה"ר שאינה תכשיט:

5תנו רבנן שלשה דברים נאמרו באצטמא אין בה משום כלאים ואין מטמאין (בה) בנגעים שאין בה שתי וערב ואין יוצאין בה לרשות הרבים [שאינה] תכשיט משום רבי אליעזר בר ר"ש אמרו אף (דף נח.) אין בה משום עטרות כלות:

6אמר שמואל יוצא העבד בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו תנ"ה יוצא העבד בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו ורמינהי לא יצא העבד לא בחותם שבצוארו ולא בחותם שבכסותו לא קשיא הא דתניא לא יצא בשל מתכת והא דתניא יצא בשל טיט וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דבר המקפיד רבו עליו אין יוצאין בו דבר שאין מקפיד רבו עליו יוצאין בו:

7תאנא לא תצא בהמה לא בחותם שבצוארה ולא בחותם שבכסותה ולא בזוג שבצוארה ולא בזוג שבכסותה:

8ולא בעיר של זהב: (דף נט.) מאי עיר של זהב אמר רבה בר בר חנה ירושלים דדהבא כדעבד לה רבי עקיבא לדביתהו:

9כלילא (דף נט:) רב אסר ושמואל שרי דאניסכא כולי עלמא לא פליגי דאסיר בי פליגי דארוקתא מר סבר ניסכא עיקר ומר סבר רוקתא עיקר רב אשי מתני לקולא דארוקתא כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי דאניסכא * גי' ד"ת מר סבר מאן דאסר דלמא משלפא ומחויא ואתיא לאיתויי ומר סבר מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא: