רי"ף שבת לד.

1דברי רבי עקיבא וחכ"א כדי לזבל כרישא חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד קנה כדי לעשות קולמוס אם היה עבה או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באלפס (דף פא.) עצם כדי לעשות תרווד רבי יהודה אומר כדי לעשות חף :

2גמ' אמר עולא חף פותחת:

3זכוכית כדי לגרר בה ראש הכרכר:

4תאנא כדי לפצע בה שני נימין כאחד צרור אבן כדי לזרוק בעוף ר' אליעזר בן יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה א"ר יעקב כדי שתהא הבהמה מרגשת בה וכמה שיעורה תניא רבי אליעזר אומר משקל עשרה זוז:

5זונין עייל לבי מדרשא אמר להן אבנים של בית הכסא שיעורן בכמה אמרו לו כזית כאגוז כביצה אמר להן וכי טורטני יכניס נמנו וגמרו כמלא היד:

6תנו רבנן שלשה אבנים מקורזלות מותר להכניס לבה"כ וכמה שיעורן ר' מאיר אומר כאגוז רבי יהודה אומר כביצה והלכתא נמנו וגמרו כמלא היד:

7אמר רב יהודה אבל לא את הפייס מאי פייס א"ר זירא כרשיני בבלייתא פירוש אדמה שהיא קרובה להתפרר:

8אמר ר' ינאי אם יש מקום קבוע לבית הכסא מלא היד ואם לאו כהכרע מדוכה קטנה של בשמים פי' ראש של בוכנא שדוכין בו את הבושם ופירשוהו בתלמוד ירושלמי מלא רגל מדוכה קטנה של בושם אמר רב ששת אם יש עליה עד מותר פירשוהו רבנן עד כגון סמרטוטין כדתנן התם * נדה יא. יב: משמשת בעדים הן הן תיקוניה הן הן עיוותיה א"ל אביי לרב יוסף ירדו עליהן גשמים ונטשטשו מהו כלומר אם ירדו גשמים על האבנים המקורזלות האלו ונטבעו בקרקע מהו מי חיישינן שמא יהא כסותר או כטוחן או לא אמר ליה אם היה רשומו ניכר מותר (דף פא:) בעא מיניה רבה בר רב שילא מרב חסדא להעלותן לגג אחריו מהו אמר ליה גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה:

9אמר רב הונא אסור לפנות בשדה ניר בשבת משום דרבה דאמר רבה היתה לו גומא וטממה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש:

10אמר ר' שמעון בן לקיש צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו בשבת והתולש ממנו בשבת חייב חטאת:

11אמר ר' יוחנן אסור לקנח בחרס משום סכנה ואיתימא משום כשפים מאי כשפים כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קא אזלי בארבא אמרה להו ההיא מטרוניתא אותבון בהדייכו ולא אותבוה אמרה (להו) מילתא וקא אסרה לה לספינה אמרו אינהו מילתא ושריוה אמרה להו מאי איעבד לכו (דף פב.) דלא מקנחיתו לכו בחספא ולא קטליתו לכו כינה אמנייכו ולא אכליתו ירקא מכישא דאסר גינאה:

12היו לפניו