רי"ף שבת לה.
רי"ף שבת · Rif Shabbat 35a
Open in the reader →1באמצע שנא' (ישעיהו ס״א:י״א) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה לא נאמר אלא זרועיה תצמיח (דף פו.) מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר (שמות י״ט:ט״ו) היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה מנין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר (בראשית ל״ד:כ״ה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר (ישעיהו א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכיפורים אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (תהילים ק״ט:י״ח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:
2(דף פט:) המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה קליפי אגוזים וקליפי רמונים אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה.
3מי רגלים נתר ובורית קימיניא ואשלג כדי לכבס כהן בגד קטן בסבכה רכי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם (דף צ.) פלפלת כל שהוא ועטרן כל שהוא מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן מעפר המזבח ומאבני המזבח ממקק ספרים וממקק מטפחותיהן כל שהן שמצניעין אותן לגנזן רבי יהודה אומר אף המוציא ממשמשי ע"א כל שהן שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:
4המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת זרעוני גנה פחות מכגרוגרת ר' יהודה אומר חמשה (דף צ:) זרע קשואין שנים זרע דלועין שנים זרע פול המצרי שנים חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהיא שמצניעין אותה לרפואה ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין אותו לקטן לשחק בו:
5גמ' (דף פג:) אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפי' שעה אחת ואמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ימנע אדם מדברי תורה ואפילו בשעת מיתה שנא' (במדבר י״ט:י״ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל אפילו בשעת מיתה תורה אמר ר"ש בן לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל:
6(דף צ.) אמר רב יהודה אמר רב לעולם ניזדהר אינש ממקק דספרי תכך דשיראי ואילא דעינכי ופה דתאיני והה דרמוני כולהו סכנתא:
7ההוא תלמידא דהוה יתיב קמיה דרבא הוה קא אכיל תאיני אמר ליה רבי קוצים יש בתאיני אמר קטלי' פה לדין:
8סליקו להו אמר רבי עקיבא
9(דף צ:) U המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו: