רי"ף שבת מב.

1מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיום הכפורים לשבת וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים ולא של יום הכפורים בשבת ר"ע אומר לא של שבת קריבין ביום הכפורים ולא של יום הכפורים קריבין בשבת:

2גמ' מקפלים את הכלים וכו' דבי רבי ינאי אמרו ל"ש אלא באדם אחד אבל בשני בני אדם לא ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא בחדשים אבל בישנים לא ובחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים אבל בצבועין לא ולא אמרן אלא שאין לו להחליף אבל יש לו להחליף לא:

3תאנא של בית רבן גמליאל לא היו מקפלין כלי לבן שלהם מפני שהיה להם להחליף:

4אמר רב הונא יש לו להחליף יחליף אין לו להחליף ישלשל בגדיו משום שנא' (ישעיהו נ״ח:י״ג) וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך וכבדתו שלא תהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול כי הא דרבי [יוחנן] קרי למאניה מככדותי:

5(דף קיד.) א"ר יוחנן מנין לשינוי בגדים מן התורה שנאמר (ויקרא ו׳:ד׳) ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ותאנא דבי ר' ישמעאל בגדים שבישל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים והא רבי חייא נפיק אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי והני מילי בעילאי אבל בגילדאי לית לן בה ובעילאי נמי לא אמרן אלא בימות החמה אבל בימות הגשמים לא ואמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שנא' (משלי ח׳:ל״ו) כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי רבינא אמר רבד איתמר ולא פליגי הא בלבושא הא בגלימא.

6פירוש רבב כגון קירא וזיפתא וכיוצא בו ופירוש רבד דם יבש וטעמו של דבר כדי שלא יראה כדם נדה ויבא לידי חשד:

7א"ר יוחנן איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הצבור כל ששואלין ממנו דבר הלכה בכל מקום ואומרה ואפילו במס' כלה א"ר יוחנן איזהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו זה שמניח חפציו ועוסק בחפצי שמים למאי נפקא מיניה למיטרח ליה בריפתא וגרסינן ביומא (יומא דף עב:) ר"י רמי כתיב (דברים י׳:א׳-ב׳) ועשית לך ארון עץ וכתיב (שמות כ״ה:י׳) ועשו ארון עצי שטים מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו (שמות כ״ה:י׳) מבית ומחוץ תצפנו אמר רבה כל תלמיד חכם שאין תוכו בברו אינו ת"ח אביי ואיתימא ר' אבא אמר נקרא תועבה שנאמר (איוב ט״ו:ט״ז) אף כי נתעב ונאלח

8אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (משלי י״ז:ט״ז) למה זה מחיר ביד כסיל וגו' אוי לת"ח שעוסק בתורה ואין בו יראת שמים א"ר ינאי חבל על דלית ליה ביתא ותרעא לביתא עביד אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תירתון תרתי גיהנם א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות

9(במכילתין דף קיד.) וא"ר יוחנן איזהו ת"ח כל ששואלין אותו בדבר הלכה בכל מקום ואומרה ואמרינן למאי הלכתא למנוייה פרנס אי במסכתא באתריה ואי בכולי תלמודא בריש מתיבתא

10(דף קיג.) מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול מאי היא דלא ליפסע פסיעה גסה (דף קיג:) כדבעיא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת אמר ליה וכי בחול מי התירו שאני אומר בחול נמי אסור דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם במאי מהדר לה בקדושא דבי שמשי

11בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי מהו לאכול אדמה בשבת אמר לו אף בחול אסור מפני שהוא מלקה אמר רבי אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו ויש אומרים כאילו אוכל שקצים ורמשים דכתיב (בראשית ז׳:כ״ג) וימח את כל היקום וגו' אמר רבי שמעון בן לקיש למה נקרא שמה שנער שכל מתי מבול ננערו לשם א"ר יוחנן למה נקרא שמה מצולה שכל מתי מבול נצללו לשם ובודאי שקצים ורמשים דאמרי אתמחויי אתמחו [ואסרי] כיון דמילקא גזרו בה רבנן כי הא דההוא גברא דאכל גרגשתא ואכיל תחלי וקדחה ליה תחלי