רי"ף שבת מב:

1לליביה:

2ומיהו למירהט לבי כנשתא בשבתא שפיר דמי דגרסי' בפרק מאימתי (ברכות דף ו:) א"ר זירא מריש כי הוה חזינא רבנן דהוו רהטי בשבתא לפירקא אמינא קא מחללי רבנן שבתא כיון דשמעיתא להא דאמר רבי תנחום אמר ר' יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת שנאמר (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג אנא נמי הוה רהיטנא

3(מכילתין קיג:) אמר רב הונא היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם היה יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור רגלו שניה מותר ואם לאו אסור מתקיף לה רבא היכי ליעביד ליקיף קא מפיש בהילוכא ליעביר זימנין דמיתווסן מאניה במיא ואתי לידי סחיטה אלא בהא כיון דלא אפשר פסע ליה פסיעה גסה וקופץ לאמת המים ושפיר דמי וכן הלכתא

4(דף קיג.) ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרין ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול דבר דיבור אסור הרהור מותר:

5סליקו להו ואלו קשרים

6(דף קטו.) כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן בין שאין קורין בהם ואע"פ שכתובין בכל לשון טעונין גניזה ומפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין אע"פ שיש בתוכו מעות להיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש בן בתירה אומר אף למפולש:

7גמ' כל כתבי הקדש וכו': איתמר היו כתובין תרגום ובכל לשון רב הונא אמר