רי"ף שבת נד:

1ויש יליד בית שנימול לאחד יש מקנת כסף שנימול לאחד ויש מקנת כסף שנימול לשמונה כיצד לקח שפחה מעוברת ואחר כך ילדה זהו מקנת כסף שנימול לשמונה לקח שפחה וולדה עמה זהו מקנת כסף שנימול לאחד לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה זהו יליד בית שנימול לשמונה רבי חמא אומר ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית הנימול לאחד הטבילה ואחר כך ילדה זהו יליד בית שנימול לשמונה ות"ק לא שני ליה בין הטבילה ואח"כ ילדה בין ילדה ואח"כ הטבילה ואע"ג דאין אמו טמאה לידה נימול לשמונה

2אמר רבא בשלמא לר' חמא משכחת לה יליד בית נימול לאחד יליד בית נימול לשמונה כגון שילדה ואחר כך הטבילה הטבילה ואח"כ ילדה מקנת כסף שנמול לשמונה כגון שלקח שפחה מעוברת והטבילה ואח"כ ילדה מקנת כסף שנימול לאחד כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה אלא לת"ק בשלמא כולהו משכחת להו אלא יליד בית שנימול לאחד היכי משכחת לה א"ר ירמיה בלוקח שפחה לעוברה הניחא למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלא למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי מאי איכא למימר אמר רב משרשיא בלוקח שפחה על מנת שלא להטבילה:

3תניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנא' (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חדש תפדה שמונה ימים בבהמה אינו נפל שנאמר (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' הא לא שהה ספיקא הוא לגבי אשת אח דמחייבי כריתות הן אחמירו בה רבנן ולא נייבם אשת אח מספיקא דכל ספיקא דאורייתא לחומרא אבל לגבי אבילות אקילו בה רבנן (דף קלו.) איבעיא להו