ראשון לציון על יהושע ב:א

1וישלח יהושע בן נון מן השיטים וגו' ויאמר למלך וגו' וישלח מלך יריחו וגו' ותקח האשה את שני האנשים וגו' צל"ד מהו אומרו חרש וחז"ל אמרו שאמר להם עשו עצמיכם כחרשים שלא יסתירו דבריהם מכם ולדבריהם יר"ל דחרש האמור כאן שאינו שומע ולא מדבר ויוכר הדבר דכאשר ידברו אליהם לא יענו אותם דבר כמעשה החרשים שאל"כ במה יודע להם שהם חרש שאיני שומע דשמא אפשר שהם שומעים ובהכרח לומר דכאשר ידברו אליהם לא יענו אותם ויהיה זה חרש שאינו מדבר ולא שומע דחרש של תורה הוא אינו מדבר ולא שומע וכל זה לדברי רז"ל וכפי דרכינו ית' באופן אחר. עוד צריך לדעת מי הוא המגיד למלך יריחו ובמה ידע המגיד כי לא נביא הוא ומה גם דבסיפור מעשה האנשים אשר באו העיר לא היה שום רמז לידע ממנו ומה גם לדברי רבותינו שהב' אנשים הם פנחס וכלב פשוט הוא שיתחכמו שלא לגלות הענין ומה גם היותם חרשים כאו' ז"ל לא שומעי' ולא מדברים ואם נתחכמו מאד שראו אותם חרשים אמרו ערמה בדבר אם כן קשה על יהושע למה לא נתחכם לחוש לשמא בזה יבינו כאשר כן היה ועוד קשה מהו ששלח המלך אל רחב הוציאי האנשים וגו' וכי לא היו נכנסים אצלה אלא ב' אנשים והלא כמה וכמה גדולים ושרים הללו יוצאים והללו נכנסים ומי אנשים באנשים שאו' דבריו סתם. ועוד גם היא במה ידעה דעליהם הוא אומר ומהפ' שמשמע דכבר גילו לה הענין האנשים וידעה טעם ביאתם וזה לא יתכן להיות שיגלו לה ח"ו ויהיו מסוכנים ואת"ל שגילו לה קשה לפינחס וכלב אלא ודאי שלא גילו וכיון שכן מהיכן ידעה. ועוד את"ל שהיא ידעה בהם ממה ידעה שהמלך ידע בהם ואפשר שלא עליהם הוא אומר. ועוד אומרו ותקח האשה את ב' האנשים וגו' אימתי היה זה אם אחר שדברו אליה שלוחי המלך ואיך לא ראוהו קודם שתצפנו ואם קודם מי גלה לה כיון דלא ידעה טעם בואם אליה השלוחים ההמה ואפי' תאמר שידעה היא טעם בואם מי אמר לה שידע המלך שנכנסו לביתה ואת"ל שידעה בכל במה ידעה כי אלו השלוחים באו לזה ועוד צל"ד מה היא כונת המלך בנוסח דבור זה כי לחפור את כל הארץ ולא הספיק לומר לחפור הארץ:

2ונראה לומר כי יהושע נתחכם בשליחות האנשי' להיות כי ידוע היה להם לעמים כי ישראל באים אליהם לירש את ארצם ולהאביד נפשותם ומזה הטעם היו נרגשים בני העיר לידע הבאים והנכנסים לעיר מאיזה עם הוא לזה נתחכם יהושע ואמר להם שיעשו עצמם חרשים שאין מדברי' ולא שומעים והטעם שמא יחקרו אותם בלשונותם ויהיו ניכרים דהגם שהיו יודעים ע' לשון עכ"ז להיות רוב דבריהם לשון הקדש ואינם רגילים בלשונות אחרים ניכרים הם וגם לא שומעין מטעם הכתוב בדברי רז"ל, והנה השני צדיקים הללו נתחכמו עוד ביותר שהלכו לבית הזונה לחזק הענין כי לא מבני ישראל המה ולזה כאשר נכנסו לעיר ועשו עצמן חרשים שלא יחקרו בני העיר מאיזה עם המה ומטעם זה נסתפק להם לבני העיר כשם דאפשר שקרה מקרה והיו ב' אנשים חרשים וכל עוד שלא ידעו אותם נפל להם הספק וכיון שנכנסו לבית רחב נתאמת להם כי ערמה היא ומרגלים המה והטעם הוא דהנה ידוע כי הנכנס לבית הזונה אינם נכנסים ב' ב' אלא א' א' כי אין דרך לעשות צרכיו זה בפני זה ואלה נכנסו ב' שמע מינה כי תחבולה עשו שבאו כחרשים והיינו ששלח מלך יריחו אל רחב הוציאי האנשים הבאים אליך אשר באו לביתך דקשה למה כפל הבאים אליך אשר באו לביתך אלא כאן שלל קושיא א' וכי לא תמצא שיבאו ב' אנשים אורחים לביתה לזה דייק לומר הבאים אליך ר"ל שבאו אליך ביחיד והראיה אשר באו לביתך פי' דהנה מסתמא רחב מלבד שהיה לה בית לצורכה היה לה בית א' מיוחד לדבר זנות ביחוד והנה האנשים באו לביתך ר"ל שלא בחרו אלא אותו מקום המיוחד. או אפשר שהיו לה ב' בתים הבא להתאכסן היה לו מקום מיוחד והבא לזנות היה בא לאותו הבית ובזה היתה יודעת מחשבתו ולעולם הבא דרך שם ביחוד הוא בא והנה האנשים באו לביתך פירוש לבית המיוחד לך וזהו הטעם דכפל הבאים אליך לזנות ומי יאמר שלזה באו אשר באו לביתיך המיוחדת לך דייקא והם נכנסו ב' ש"מ דרך ערמה עשו כל מה שעשו ואינם אלא מרגלים דאם היה האמת כן לא היו נכנסיםבשניהם והם הטעם שהלכו לשם הוא דהנה הגם דבמסכת ע"ז נחלקו אמוראים חד אמר נחלף אפיתחא דע"ז וחד אמר דזנות כי היכי דנכפייה ליצרן דוקא למיחלף אפתחא אבל למיבת עם הזונה בבית הזנות פשוט הוא דשפיר קרינן ביה אל תפנו אל האללים וזאת יותר גדולה ממ"ש שהע"ה יד ליד וגו' ח"ו. אכן מצד הכרח שליחותם להעלים עצמם ביותר דשום אדם לא יחשוד בהם כי ידועים הם בני ישראל פרושים מן העריות ובראות' כי נכנסו בית זונה אין לחשוב עוד בהם מי הם האנשי' וחששו עוד הם שמא יעשו להם חקירה ודרישה באכילת דבר איסור לזה כיון שיראו אותם נכנסים לבית הזונה ובפרט למקו' הידוע לכל אין לבדוק להם וכמעשה דר"מ דאיתא בש"ס ולרחב אמרו כי באו להתאכסן אצלה ולא הגידו לה דבר ולא תקשה למה לא חששו שיראו אותם שנכנסו ב' דאפשר דתלו לומר א' גדול בהם והב' משרתו שהם בני העיר להיותם יראים מפחדם ולא יכלו לבדקם בלשונם בדקו אחריהם ובמבואיהם והכריעו מסבר' והחליטו לומר מרגלים עוד טעם שבחרו ליכנס לשם כי משם ידעו מבוקשם אשר באו לרגל כי כל מקום שילכו לרגל לא יספיק להם לדעת כמצטרך כמו בית האשה הנז' כי שם יתקבצו כל הגדולים ושם ידובר עניינם יותר מכל המקומות כאשר כן היה שידעו כי נמוגו וגו' באופן מב' טעמים הללו הלכו לבית רחב ולא הגידו לה סבת בואם שמה אלא מדברי המלך ידעה והכונה כי כן הוא דסימן נתן לה בהם שנכנסו ב' לבית המיוחד לה שאין דרך ליכנס ב' כאחד לאותו מקום הנז' ולהיות כי השלוחים ששלח המלך לא הם הנכנסין לדבר עמה בחדר' בלילה כי היא היתה גדולה וחשובה וזהו שדייק אל רחב לאמר ר"ל כי לא השלוחים הם המדברים אליה אלא השלוחים ידברו אל שלוחיה היוצאים אליה אל פתח הבית ושלוחיה ידברו להם ולא חשש המלך שהיא תטמנה דפשוט הוא שתוציאם דאי אפשר שתחוס על העברים יותר מהם לזה כאשר באה אליה השפחה שלה ואמרה לה כדברים האלה שלח המלך לאמר לה אז נתחכמה והצפינה הא' ולא הניחה אלא א' להיות שאינה צריכה לצפון הב' דהגם שיכנסו פתע פתאום וימצאוהו תאמר כלום במה מסומן להם היותם ב' והרי אין כאן אלא א' כי יש לה מקום שתאמר אותם השנים הלכו להם ומצד המהירות עשתה תיקון לומר כי אין כאן אלא א' עוד תשובה לשליח המלך והלך לו ואז הצפינה אותם בשניהם במקום יותר מסותר כי חששה שמא ישובו אליה לשאול עד לזה העלתם למקום דמן הסתם לא יחפשו בו. ואומ' כי לחפור את כל הארץ משום דחשש שמא תרצה להצילם מידו מטעם כי באו בצל קורתה וצריך אתה לדעת כי רחב הית' זונה לכל מלכי הארץ דמזה ידעה כי לא קמה עוד רוח באיש וגו' ואם כן מן הסתם לא יכול לעשות המלך הפך רצונה בהיותה בעלת זרוע מצד כל המלכים לזה אמר לה הלא תדע כי דבר זה נוגע לכל מלכי הארץ ואם תעשה רעה דבר זה הוא נגד רצון כל המלכים ובדבר הזה יכולני להרע לך אם לא תרצה להוציאם כי כל המלכים יסכימו להורגך כי אתה אוייבת להם באהבתך לשונאיהם וגם אם תאמר בדעתך כי לא תחוש לדברי ותצפנם ותכחיד ממני והגם שתדע כי דבר זה גורם השחתת הארץ הלזו כי תאמר בלבבך שתלך מהעיר הזאת קודם השחתה דע כי אנה תלך ואין תפנה לעזרה כי לחפור את כל הארץ באו ולכן אין לבטוח בעצמך ואין לך לאהוב האנשים יותר מכל מאהביך, עוד יתבאר הכתוב על זה הדרך דכאשר שלח לה המלך ידע כי מהנמנע שתוציא הזונה אהובה וחשוקה מביתם ליהרג לזה נתחכם לדבר אליה על זה האופן הוציאי האנשים פי' הוציאי מביתך להיות שהיה הדבור חוץ מהבית כמו שפי' הבאים אליך פי' שאתה חושבת שבאו אליך דהיינו לדבר נשים או הם אומרים לך כי ביאתם היא לך דע לך כי לא כן הוא לא אהבתך הביאתם שאין להם רצון בך ואין ביאתם אלא לביתך לסבה אחרת וזהו אשר באו לביתך פי' שלא אליך באו אלא לביתך והטעם שבחרו ביתך הוא משום כי לחפור את כל הארץ באו וזה לא ימצאו אלא בביתך בית עובר ושב והבטלנים המודיעי' עניני העול' ומביתך ידעו הכל לזה בחרו ביתך באופן אין לך בהם אהבת נשים. עוד נראה כי להיות שחשש המלך שלא תוציאם אליו מטעם א' הוא דהנה ידוע היה להם כי בני ישראל אין מידם מציל ושמא תאמר רחב להציל עצמה יותר טוב הוא לה שתעשה עמהם טובה וישבעו לה שלא יגעו בה יד ותשב לבטח ממה שתוציאם ויהרגום דבהריגת ב' האנשים הללו אין ספק שתמלט העיר מיד ישראל ותשאר היא בסכנה לזה יותר טוב שתהיה לה נפשה לפליטה לז"א אל תדמי בנפשך להמלט מכל עמך כי האנשים הללו לא לביתך לבד באו ויכנסו אלא לכל מקום ומקו' ובכל מקום אשר תדרוך כף רגליהם כן יאמרו אליהם שלא יפגעו בהם וזהו מהנמנע אלא ודאי שמשקרים עליהם וא"כ גם אתה כא' מהם לזה אל תבטח בכזב ופחדי לנפשך והוציאם אלינו: