ראשון לציון על יהושע ב:כג

1וישובו שני האנשים וגו' ויבאו אל יהושע וגומר ויאמרו אל יהושע כי נתן ה' וגו' צל"ד מה היא הכונה באו' את כל המוצאו' ואם הוא לומר שספרו לו כל המעשה שעבר עליהם לא היל"ל לשון המוצאות. ועוד למה חזר עוד לומר ויאמרו ולא כלל גם ענין זה בכלל אמירה ראשונה ונראה לומר כי יכוין לומר ענין הנפלא אשר הפליא ה' והנה יש לפעמים אשר יקרה לאדם מקרה טוב בלא מבוקש וזה מחסדי האל עליו אבל לא יגדל החסד כ"כ כמו כאשר יקרנו רע ומר וזה אדרבה יהיה לו לתרופה ותעלה והנה האנשים הללו הלכו לבית רחב ע"מ שלא יגלו עצמם אדרבה שבזה יהיו נסתרים ולא יחשדו אותם ולא יבקשם אדם כי מדרך העולם שלא יתגלהוהנואף אשר עינו שמרה נשף כן אמרו האנשים ונתיעצו לעשות גם כי משם ידעו הכל כי מי הוא שיעלה בדעתו כי בני ישראל הקדושים באים לבית הזונה וכאשר ידעו אותם האנשים כי מרגלים הם הנה שמו נפשם במצודה רעה. כי איך יתכן שהזונה ההיא לא תמסרם בידם ואדרבה ידה תהיה בהם בראשונה מכמה צדדים לפי שהיא היתה יושבת ברומו של עולם וגדולי הארץ נמצאים אצלה ואיך יתכן שימלטו מידה ואעפ"כ מצד שלא הריעה להם אדרבה היא המליטה אותם ונוסף שגלתה להם פחת ופחד אשר בלב כל המלכים וגדולי הארץ וזה יגיד כי הטובה אשר אירעה להם אינה כפי הטבע דלפעמים שימצא אדם מציאה טובה או קנין טוב או אדם טוב אשר יטיב לו וזה מצא מציאה יקרא אבל מציאות זה שאדרבה הטובה וחסד הוא המבקש אותם ממקום למקום ואפילו מצאם מקרה רע ומר ממות שם הטיב להם ונהפך הרע לטוב ממש כאמור בענין לזה דקדקו לומר את כל המוצאות אותם פי' שהטובות מצאום ור"ל שהטובה בקשה עליהם ואחר שספרו לו כל זה הוסיפו לומר לו דעת עצמם כי הם ידעו במה שראו כי ודאי נתן ה' להם וגו' וזה הפך ממה שעשו המרגלים ששלח משה שאחר שספרו מה שראו חזרו עוד לומר דעת עצמם כי לא יוכלו לעלות אל הארץ והצדיקים הללו עשו בהיפך ואפשר לרמוז במה שאמרו כי נתן כו' בידינו לומר כי הם לבדם יכולים לקחת את הארץ וטעם שכפלו לומר כי נתן וגו' וגם נמוגו וגו' הם ב' ענינים האחד כי ידעו בודאי כי להם נתנה הארץ ועוד שלא יצטרכו להצטער עם יושביה כי נמוגים המה ואפי' להלחם עמהם אינן צריכין:

2תושלב"ע