ראשון לציון על איכה א:יב

1לא אליכם כל עוברי דרך כו' המכוון שאו' יש' השרוים בדוחק ומתחננים לבא אדם לספר לו ספורות והנה דרך המספרים יגונותיהם מטבע הסיפור להמשך מעט לשומע ולזה תמצא דכאשר יספר אדם חוליו לאדם אחר יאמר לו לא תראה מזאת הרעה וכן על זה הדרך ולזה חששו שלא יבא שום אדם לשמוע מטעם הנז' והם רצו לשוח דאגתם לאחרים לזה הקדימו לומר לא אליכם פי' בואו ושמעו ולא תחושו לדביקות הרע לא אליכם ועתה יכולין אתם לבא לראות ואין אנו צריכין לספר אלא מאליהם תדע כאשר תביטו למרחוק טובה ושלוה הגדולה שהיו בה ותראו עתה צרתם וירידתם וזהו הביטו כל הבטה היא למרחוק והגם שאז"ל הבט' היא ממעל' למט' ואמת הוא גם כאן כאשר יביט בעומק מחשבות הלב כי הידיעה תתייחס אל עומק וכל מעיין יעמיק ולזה יא' כאן לשון הבטה וזהו הביטו בידיע' למרחוק וראו עתה במה שהם והשיבוני דבר האם יש מכאוב כמכאובי והנה פשי' די מצאו מכאובים כאלו אבל העיקר הוא כערך מה שהיו בו לרדת כל היריד' הלזו אין מכאוב כמכאובי ואפשר שזהו שרמז במלת עולל לכל טובה שהית' בה ורעה שבאה עליה שם כלול הכל, או אפשר לומר אשר עולל לי מקדם לטוב' אשר הוגה ה' כו' הוא הרע שהיא בו עתה או יאמר שתמיהתה היא איך ולמה הביא ה' עליה הרעה בשעת חרון אפו דהנה כל אדם בהבדל בהתכעס יגזור להרע ביותר וכאשר ישוב מהכעס לא יריע חצי הרע ממה שאמר לעשות לז"א כ"י הביטו וראו רעתה ויגונה ומהו היגון אשר עולל לי שעשה לי ה' אשר הוגה ביום חרון אפו כל מה שגזר לעשות ביום שהיה בכעס כן עשה לי וזה יורה שהביא הרעה בעודו בכעס או אפי' עבר זמן הכעס אעפ"י כן לא חיסר דבר ממה שגזר וזה דבר תימה שלא היה בעולם וזה תמצא בהבדל במלכי האדמה שאם ידינו את האדם בשעת כעסם לפני זעמם מי יעמוד וזו היא יגונה של והנה תמצא דאפי' יאמר ה' לעשות רעה בשעת המעשה יתקרר כעסו כביכול ולא יגמור לעשות כי בשעת הדיבור הוא או' נעשה כך וכך ולהיות דאותו המעשה לא יצא לפועל לא נתקרר דעתו וחוזר ואומר ונעשה עוד כך וכך באופן צריך שיאמר הרבה עד שיתקרר דעתו אבל במעשה בפועל פשיטא שבמעט מן המעט יתקרר דעתו ועתה רואה כנסת ישראל כי כל מ"ש כן עשה וזה פלא, ולדרך זה תתפ' מלת הוגה מל' דיבור ע"ד הגיון סלה וע"ד אוז"ל הוגה ה' באותיותיו שהוא לשון דיבור דהיינו מה שדיבר דיבור בעלמא בעת חרון אפו עשאו בפועל כולו וז"א אשר עולל לי מה שהוגה ה' ביום אפו ועל זה אומרת לא אליכם:

2תושלב"ע