ראשון לציון על משלי א:כד

1יען קראתי וגו' ותפרעו כל עצתי גם אני באדכם אשחק וגו' בבא כשואה וגו' אז יקראונני ולא אענה וגו'. דהנה האדם אשר לא ירגיש במדה אחת אשר ימדוד לו קונו ושנה לו במדה אחרת אולי ירגיש לדעת מעשהו ותמצא שארז"ל אקרא דורגז ושחק ואין נחת רגזתי בימי פרעה ושחקתי בימי שלמה ואין נחת הכונה שבין כאשר ה' מטיב לאדם הוא מרשיע וישמן ויבעט בין כאשר מכהו במכת עוני ויסורין הוא גונב ונשבע לשקר ופורק עול המצות ולזה אמר הנביא דברי ה' כי לא הועיל לו כביכול להחזירם למוטב בין ברוגז בין בשחוק ואין נחת שלא הועיל שיעשו לו נחת רוח בשום אופן לזה אומר יען קראתי מלשון עילוי ע"ד קריאי העדה קראתי ועשיתי אתכם מלכים ותמאנו לעשות רצוני נטיתי ידי הוא ע"ד הנה יד ה' הויה וגו' וע"ד יד ה' היתה בם נגעה בם יד ה' ואין מקשיב באופן לא הועלתי באחת מהנה וטעם שאמר קראתי ותמאנו וגבי נטיתי ידי מלת ואין מקשיב דתמצא דכאשר יהיה האדם בטוב יש לאל ידו לעשות תורה משא"כ כשיהיה ביסורין ובפרט יסורי עוני יתעצל בעבודת ה' אז לא יטה אזנו אפי' לשמוע את אשר יצונו ה' כי יעסוק בנגעי עצמו לזה אמר אצל נסיון העושר אמ' ותמאנו כי יכול יוכל אלא מאן לעשות ואצל נסיון העוני אמר ואין מקשיב שלא הטה אזן אפילו לשמוע כי אם רודף אחר צרכיו ודקדק לומר נטיתי ידי פירו' שלא הביא יסורין עליו שלא יוכל שאת אלא שיעור שיכנע בהם וזהו נטיתי ידי ולא נגע אלא הטיה קצת ואפילו הכי ואין מקשיב. וגם באומרו קראתי פי' לא שנתן עושר וכבוד אלא דבר המספיק אל האדם ואפשר דיתפרש מלת קראתי הוא מלשון הזמנה שהכין והזמין להאדם כל צרכיו בנחת ואעפ"כ ותמאנו באופן נתן עושר וריש ולא הועיל והוסיף עוד לומר דמלבד שלא עשו טובה אלא עברו על מל"ת וזהו או' ותפרעו כל עצתי ואחרון הכביד הוא ותוכחתי לא אביתם פירו' דלא היו רוצים לשמוע תוכחות מוסר דאם היה אומר הכתוב לא שמעתם תבין שהכונ' היא לשון קבלה או לא העמידו מוכיח להוכיחם לז"א לא אביתם שלא היו רוצים שיוכיחום בני אדם ע"ד וישנאו בשער מוכיח וזהו פי' לא אביתם ובזה ננעלו לפניו שערי תשובה כיון דמוכיח רחקתם לכן גם אני באדכם אשחק שזהו הרמוז במשל אשר האדם הוא תועה בדרך לא טוב וימצאהו איש והנה תועה וירצה להדריכו בדרך ישכון אור וימאן כי ישמח האיש המדריכו ולא רצה בראותו כי לא יחוס על עצמו כן כשהאדם הרשיע ויבא אליו המוכיח להאיר לו ולא ירצה לזה ישמח ה' העושו יגש חרבו כי הוא מאבד עצמו לדעת ואומרו באדכם אשחק פי' כאשר אני רואה אידכם שיבא אליכם אשמח ואו' אלעג בבא פחדכם פי' מלבד שתקראן אותו רעות רבות וצרות אלא גם קול פחדם אשר לסיבת יראתם לא יהיה מונע עצמו מעשות רע דרך משל שמא יעני וכיוצא יבא לו והכונה דמלבד האד שיבא להם מצד פשעם אלא גם אותו הפחד שפחד יבואהו. או אפשר שאד עצמו שיהיה להם יהיה מפחדכם אשר פחדתם כנז' ופירו' ראשון עיקר ממה שסיים דבריו ואמר בבא כשואה וגו' ואו' אז יקראונני פי' להיות כי האדון ית"ש הגם כי המעשה אשר יעשה האדם יתחייב כפי הטבע לשמוח לאידו עם כל זה הוא אב הרחמי' הגם שישמח על העתיד לבא אבל כאשר תבא הרעה לא ישמח ולא ישחק באבדן מעשה ידיו אלא כאשר יקראוהו לא ימצא להם ויחזיר פניו שלא כמנהגו אשר משגיח על בוראיו לטוב וזהו שדקדק לומר אז יקראונני פירוש כשיבואו עליהם ימי הרעה ימי השילום ויקראו לה' מצרה להם לא יענה והנה תמצא דבכתוב הזה רומז כי יגולו רחמיו אליהם כי תחיל' אמר ולא יענם פי' הגם שתגיע אליו התפלה מרוב מאוס בהם לא יענם אבל בתוספת לשחר לפניו אז לא יוכל לסבול אלא לא ימנע ה' מלענות בעת צרתם כי קרוב ה' לכל קוראיו. או יאמר דהכונה היא דשני דברים הוא או' הא' כי כאשר יקראו מצרה להם לא יענם ועוד דבראותם שאינם נענים הם יבקשו לעשות רצונו יתב' וללכת בדרכיו אולי ישוב ה' מחרון אפו ולא ימצאונני פי' לא ימצא להם לעשות מצות או יהיו עניים ואין בידם להטיב או אביא עליהם רעה שלא יוכלו למצוא אותי פי' לעשות רצוני ותאמר איך ולמה מנהג בלא רחמנות ח"ו לז"א תחת כי שנאו דעת:

2או אפשר דיכוין לומר כי יש להם ב' רעות א' בעה"ז והאחרת בעה"ב כנגד עה"ז אמר יקראונני וגו' וכנגד עה"ב אמר ישחרונני ולא ימצאונני דהנה תמצא כי עיקר עה"ב הוא הקבלת פני שכינה ולזה אמר כי לא ימצא להם שלא יהנו מזיו השכינה וטעם או' שני נוני"ן לומר שיעשו קריאה אחר קריאה ולא יענם ואו' ימצאונני להיות כי המלך הנאהב ב"ה ימצא לאוהביו בעולם העליון בשני מקומות בג"ע התחתון ובג"ע העליון לז"א כי לאנשים ההמה לא ימצא להם בשום מקום תחת וגומר: