ראשון לציון על משלי א:כ

1חכמות בחוץ תרונה וגו' בראש הומיות תקרא וגו' עד מתי פתיי' וגו' תשובו לתוכח' הנה אחר שסידר דבר הנוגע לבן דעת ושמרו מלכת את כסילים עתה חזר לעורר מי שיצא מדרך השכל אולי ישוב מדרכו הרעה והמשיל הענין במשל נחמד והוא כי הנה שמירת האדם בעולם הוא בשבתו בביתו ולא יצא חוצה והוא ע"ד לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך כי זאת היא השמירה המעולה שיכול האדם לעשות לעצמו ולמטה משמירה זו בצאתו חוצה מהבית אינו שמור כל כך ועדין הוא נשמר להיותו תוך העיר ולמטה מזה בצאתו מן העיר יפרוש כפיו אל ה' להצילו מפחד ופחת כמו שמצינו יעקב אבינו שהוצרך לתפלה בשלחו בנימין מיראה ופחד פן יקראנו אסון בדרך אבל כל עוד שיודע הדרך אשר הוא הולך בה עדין יכול להאמין בעצמו כי בן קיימא הוא וכאשר יתעה מהדרך ולא ידע אנה יפנה לעזרה הרי הוא אבוד בלי מאבד כי לא ידע דרך בא בו והנה האדם שרוצה לעשות שמירה לעצמו יבקש השמירה המעולה שבכולם ואותה יבחר לעשות אם יהיה בן דעת והוא לשבת בחדר שמור מכל רע ואם זה האדם אויל הוא ולא ידע דרך ישב בה אם המצא ימצא לו אהוב או אב לבן הוא יהיה לו לעינים ובראותו כי הוציא עצמו ממדריגה א' מאותם חלוקות של השמירה ימנעהו ויורהו ויאמר לו כי עתה הוא מסוכן ביותר ממה שהי' עד אשר יראנו שטעה בדרך והרי הוא אבוד לפעמים יחדל האהוב ממנו בראותו כי קרא לו והוכיחו ולא שמע אליו תיסרהו רעתו ולפעמים אם תהיה האהבה תקועה ומרובה בלבו עליו ישוטט במדברות ובציות אולי ימצאהו והנה טועה ולא הוא לבד אלא ישכיר בני אדם הולכי מדברות אולי ימצאוהו להשיבו ויקבע להם שכר כפול וכל זה מרוב אהבתו וכאשר תגדל אולת אדם שהגם שהמצא ימצא לאחד ממבוקשיו וימצאהו איש והנה תועה וירצה להשיבו אל אביו אל הדרך ישכון אור אל עיר מושב ולא חפץ האדם הטועה מב' סיבות שיטעוהו הא' שיאמר ומי יאמין לזה האומר כי הוא יודע דרך המגיע לישוב ושמא אף הוא מן הטועים ולזה לא יטה אזן לשמוע דבריו או מטעם אחר כי הטועה עייף ויגע וכשיאמר לו שצריך להגיע לישוב מהלך יום או יומים ואומר כי אינו יכול לילך מרוב היגיעה שיצטרך וישב שם במקומו ויבחר באותו מרגוע המועט שתכליתו רע גמור מלטרוח מעט ויהיה התכלית חיים טובים וכראות האיש המבקש את האיש המבוקש כי לא חפץ בחיים אחר שהטעים לו הדברים אז חזר בפחי נפש כי נמצא אלא שלא רצה לבא עמו ואז עכ"פ נוטל חצי שכר על טורחו. והנה האהוב הגדול בשומעו כי אחר שנאבד נמצא ולא הטה אזנו אחר אשר ראה כל הרעה אשר מצאתו מחסרון קבלת מוסר האהוב ועצתו ואף אחרי אובדו שלח לבקשו ולא שמע נתמלא חמה עליו ונתאכזר ביותר ושמח לאידו ולאיבודו, והנה צריך אתה לדעת כי יותר מהשמירה שצריך האדם לגופו כפלי כפלים צריך לנשמתו ובדרך כלל נאמר כי הגוף אינו קבוע לו היזק כי יש אדם שאין לו שונאים ולא רודפים מה שא"כ הנשמה הרודף עומד לנגדה וחרבו שלופה בידו מבקש המיתה, והנה הד' חלוקות הנז' ישנם בשמירת הנשמה והאהוב הגדול הוא ית"ש רם ונשא אשר אהב אותנו דכתיב אהבתי אתכם אמר ה' וקראנו בנים ואשר לזה הוא ממציא לנו שמירה היותר מעולה מכל השמירות לבל יוזק אדם ממנו בחמלת ה' על הבן החביב, והנה הבית אשר יהיה האדם שומר הנשמה מאויביה הוא בית המדרש ותמצא ד' חלוקות בבני אדם כת אחת היותר שמורה היא היושבת בשבת תחכמוני בבית המדרש יומם ולילה אל יצא איש מפתח ביתו וזאת היא הכת השמורה מכל רע כי אין לה מקום שתתיירא ממנו הנשמ' כי היצר אינו נכנס לשם והגם כי לפעמים יתעסקו בצורך מחייתם אתם עמם בית מדרשם כאשר ספרו לי על חד בדרא ה"ה הרב משה אלשיך ז"ל כי באותו זמן שהיה מתעסק בצרכי הגוף למצוא טרף באותן שעות חבר פי' על התורה כולה כי ידיו היו עסקניו' ומחשבותיו חכמניות בתורה הנה זה האיש הוא שמור ומשומר. ויש כת ב' בתיהם בית תורה וקדושה אבל לא כל היום אלא חלק מהיום בבה"מ וחלק מהיום במשא ומתן אבל לא ככת הראשונה שלא היו טורחים אלא שיעור מחייתם אלא כאשר תשיג ידו לא ימנע מלטרוח ועוד שנותן לו טעם כי הוא יזקין ויחלה או למקרים המתהוים יקדים להכין לו וזה ידמה לאותו שהמעיט השמירה בגוף בצאתו מהבית חוצה ונפחתה השמירה ממה שהיתה לו אבל עכ"פ כיון שדעתו לחזור למקומו והרי הוא כיוצא לשוק להכין צרכיו וחוזר לבית כן הוא האדם הזה עדיין שמור. ויש כת אחרת אשר יפרקו עול התורה בלהטיהם אחר ממון עה"ז ולפעמים ישארו ימים מבלי ראות בה"מ ותלהט אותם תאותם עד אשר יסובבו מעיר לעיר דרך המדבר ודרך ימים ונהרות עד אשר ישכח מלבם בתיהם בה"מ והנה עתה כביר מצאה ידו של האויב הוא היצה"ר מצא מקום לקום עליו והכהו כי אין לו שמירה והנה אם זה האיש עכ"פ תהיה דעתו לחזור לבה"מ וישמור דרך החיים בשובו בשלו' הרי הוא נמלט הגם שהיה בסכנת נפשו' ודומה למי שניצול ממות ממש וזה ידמה לאותה הכת שיצאו מחוץ לעיר דבשובו צריך להודות לה' הגומל לחייבין טובות והכת הד' הוא אשר מצאתו הסכנה וקם עליו והכהו והחטיאו ונתאנה תאונת העבירות ועשה ככל אות נפשו והנה הוא מת ואבוד כי הרשעים בחייהם קרוים מתים כי בפגעו בו היצר באדם הוא ממיתו ובזה פירשתי משרז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל מתפוצץ וצל"ד אמאי אמר לשון פגיעה ונראה דיכוין לומר ע"ד או' לך ופגע בו שהוא לשון הריגה כי כאשר יפגע היצר באדם בפגעו בו ימיתהו והחידוש שמודיעין אותנו הוא לא מבעיא קודם שיפגע היצר באדם שהתורה תשמרהו אלא אפי' אחר שפגע יש כח בתורה להתישו וטעם אומרו אם אבן הוא נימוח ואם ברזל מתפוצץ להיות כי יש בני אדם שיצרם נתקשה כאבן ויש שהרבו להתעיב עלילה עד שנעשה כברזל לז"א שעכ"פ בהביאו אל בה"מ יעשה בו פעולה בין אם הוא כאבן בהביאו אל בה"מ יהיה נימוח לחלוטין והגם שיהיה קשה כברזל הגם שלא יהיה נימוח יהיה מתפוצץ ויוסר כחו שעכ"פ יעשה בו פעולה הבה"מ:

2ואחרי ראותך המשל והנמשל אשכילך אופני האדם והכשלו מעט מעט בהדרגת הגרעת השמירה מעט מעט עד אובדו כי מעת אשר בא לעולם מתחכמי' יולדיו להוליכו אל הבית אשר ישמר בו שמירה מעולה היא בית הספר ואם ישאר שם בבית ה' כל ימי חייו לחזות בנועם ה' הנה הוא שמור מכל פחד האויב ובצאתו מהבית חוצ' הרי נפחת מהשמירה והתחיל האויב לפתותו על סדר הזה באו' עד מתי תשאר מעונה בחוסר כל והלא התנא אמר אם אין קמח אין תורה ומה יהיה תכלית היגיעה הזו וחי בהם תן חלק לתורה וגם לקיום גופךלהתענג בתענוגות בני אדם אשר יצר ה' וברא בעולמו והכל למצוא כח לעסוק בתורה:

3גם צריך אתה לדעת כי מחר יבא לידי חולי ונמצא מת לכן התאזר ותן חלק להרויח בו ולכנוס הון וכאשר ישמע דבריו בזה הרי נתרחק מהשמירה וכל עצתו של היצר לא זהו תכליתה אלא לחזק בו כחות הגופניות ולהגביר בו החומר ואחר זאת כאשר מתגבר בו ליחות הגוף והדבר מובן כי יחלש כח הרוחני ואשכילך בענין כי האומן אשר ירצה לעשות מלאכתו קודם עשותה יכין כלי המלאכה וכאשר יהיו לו כלי המלאכ' ימהר יחישה מעשהו כי אומן בלי כלים כאלו אינו והנה היצה"ר קודם כל דבר יכין כלי אומנות וכלי אומנותו הם תגבורת כלים הגופניים גוף האדם אשר יעשה מלאכה בהמה וכל עוד שגם הנשמה כליה חזקי' שהם איבריה לא יוכר כח לכלי הגוף אם יעלה לשמים כח הנשמה מתישתו ולזה תמצא שהצדיקים כמו ר"א ברבי שמעון שאמרו בגמרא דלפום מכליה גריס וצריך לדקדק דהיל"ל לפום גירסיה אכיל אלא הכונה היא שאם יתגבר כח הגוף יש כח בנשמה להתיש כחו ואם היה אומ' לפום גירסיה אכיל יובן הדבר שאם ח"ו יוסיף אוכל הרי מתגבר הגוף ולא היא שהצדיקים גופם מסור ביד נשמתם באופן כי כל עוד שהנשמה גוברת על הגוף הרי יצה"ר אומן בלי כלים ואשר לזה כל עוד שהאדם בבית מדרשו אין מקום להכין צרכי כלים עד אשר יצא מהבית אז הנשמה כלי מלחמתה מונחים בקרן זוית ומתחיל האומן להכין צרכיו שהם הכלים שהוא הגוף ועכ"ז אין כאן סכנה כי אם ישמור עצמו ביותר ולפום מכליה גריס יותר ממה שהיה רגיל הרי הוא שמור בחוץ כבפנים אבל אם לא יעשה שמירה לעצמו על אופן הנז' ויתנהג כמו שהיה מקודם הרי הוא אבוד שהרי כלי אומנות יצה"ר הוכנו וכלי הנשמה הוכחשו וחזקת אומן עושה אומנותו לפתותו לעבוד עבודתו נכריה ללכת בדרך לא טוב והרי הוא כאשר הגיע לו לדבר לו כדברי' האלה הרי הוא נתון בסכנ' גדולה והרי הוא דומה ליוצא לדרך במקום סכנה כי גלי ים המחשבות שאומר לו יצה"ר המו עליו והרי הוא מסוכן וכאשר שלח ידו ושמע לעצתו וטעם טעם חטא הרי הוא אבוד מאליו ומעצמו סר צלו יתב' מעליו ונעשה אבדה גמורה והרי הוא הרוג ועומד דוגמא לאשר נאבד לו דרך ואינו יודע לאיזה מקום ילך כן הוא הפושט ידו וטועם תבשיל יצה"ר רחל"ץ והרי הוא מלובש סטרא אחרא וטעה מדרך הטוב, ובחמלת ה' עליו באהבתו אותו וציוה לצדיקים להוכיחו ולהורותו דרך ילך בה לעשות הטוב והישר ולהחזירו למוטב כאו' הוכח תוכיח וגו'. וראיתי לפרש תיבת הוכח תוכיח וגו' ולא תשא עליו חטא והגם שכבר פירשתי במקומו נראה לפרש באופן אחר והוא דהנה תמצא שכתוב בזוהר הקדוש כי בעשות האדם דבר עביר' נפשו מתלבשת מלבוש טומאה כאומ' הסירו הבגדים הצואים וגו' ולזה להיותו האדם העובר עבירה נפשו מלובשת מסוה הטומאה לזה מצוה האדון לחברו הרואהו לגלות מעליו אותו המלבוש הרע שתהיה נכחית אל מקורה והוא ג"כ מלשון גילוי ובירור מלשון הוכחה ובזה ידוייק טעם הכפל וכה יאמ' הוכיח אם אתה תעשה מצות ההוכחה בזה תוכיח את עמיתך ותתגלה נשמתו מאותו חשך שמונעה מלהראו' ואו' ולא תשא עליו חטא לדרך זה כמין חומר דכשלא יוכיחנו ישאר במשא בגדים הצואים הנקראים חטא ובזה אם תוכיחנו לא תשא עליו חטא והגם שמשא החטא נתון ועומד עליו א"כ למה אומ' ולא תשא שיורה שהוא הנותן עליו המשא להיות כי יכול להסירו מעליו כאשר הוא מניח מלהסירו מעליו מעלה עליו הכתוב כאלו הוא נושאו עליו וזהו ולא תשא. או יאמר ע"ד אומ' חכמי האמת כי האדם בחטאו גורם שתתערב נפשו בב' טומאות מבית ומחוץ וכאשר יש בדור מוכיח ואינו מוכיחו אז המוכיח מתלבש באותה טומאה חיצונית על אשר לא הוכיחו ובטל המעשה בפנימית וכפ"ז יבא כמין חומר או' ולא תשא עליו חטא ונכון. באופן דע"י יכול לחיות אם יקבל תוכחתו משא"כ אם אמר יאמר ומי יאמ' כי זה המוכיח בפיהו נכונה ולפעמים יפותה מיצרו ויאמר לו זה הדרך ארוכה יותר מדאי כי אין בו כח לקבל דברי המוכיח וזה ידמה במשל לכאשר יאמר לו האדם לטועה במדבר יש מהלך יום או יומים לקחת דרך ישכון אור ומעצלות יאמר כי לא יוכל ללכת וישב שם עד מות והחכם מתרה בו דע לך כי יכול נוכל להלוך מעט מעט ותחיה ולא תמות ג"כ במציאות שלנו תרבה להוכיח ותאמר לו דע כי יש בך כח לעשות דברי ה' מעט מעט עד אשר תשיג ידך בטהרתך ותצא מאפלה לאור גדול ומאן ימאן בהתעצלו ה"ז יושב בשמים ישחק עליו ולפ"ז יתבארו הכתובים ע"נ חכמו' בחוץ התורה תקרא חכמות להיותה כוללת כל החכמות תקרא חכמות גם כי היא מתחכמת לדבר דבריה לפי כל אחד כבחינת ידיעתו. ואו' בחוץ תרונה וגו' לומר כנגד ב' בחינות שבבני אדם שלא נשמרו כמ"ש במשל שהטו אזנם מחשבת היצר עד שיצאו מדרך השכל והם אותם שיצאו את העיר ואת אשר טעו בדרך ולא מצאו מסילתם לבא אל הישוב. ולהיות כי הב' כתות הם העיקרים שצריכים שמירה מעולה לבל יעבדו לזה התחיל לדבר עליהם כי אליהם התורה צועקת כנגד אותה הכת שיצאה חוץ לעיר שהם אותם ששמעו אל פיתוי היצר שישגיחו אל הגוף לעדנו אמר חכמות בחוץ תרונה אמר לשון רינה כי ד"ת הם ערבים לאוזן שומעת ולזה תמצא בדבריהם ז"ל רינה דאורייתא כי הם ערבים ומשמחים הלב לזה נק' בשם רינה והתורה מתרה בו. וכנגד כת האחרת שיצאו וטעו בדרך והרי הם אבודים אמ' ברחובות תתן קולה כי מי שלא מצא מסילת הדרך הנה הוא הולך ברחוב כי אבדה לו הדרך ולזה היא נותנה בקולה והוא ע"ד אומ' קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם שזה האדם צריך למוכיחים להביאו אל הדרך הנכון להראותו דרך ילך בו וזהו תתן קולה כי כמעט הוא אבוד. וכנגד ב' כתות האחרות האמורים במשל שהם בתוך המשמר או בביתם או תוך העיר גם לאלו תקרא שהיושב בבית לבל יצא והיוצא אל חוץ מהבית אל יתעכב מלשוב אל ביתו וזהו או' בראש הומיות תקרא דבמדר' אמרו בויקרא רבה כל מי שהומה ומהמה על הממון וכו' כל מי שהומה על התורה כו' והנה התורה אינה מנחת אותו עד שיכשל אלא בראש הומיות כאשר יתחיל להיות הומה קוראה לו שישוב אל דרך הנאות וזה כנגד כת הראשונה שעדיין לא יצאה חוץ מהבית ולא שמעה דברי היצר כלל אלא שחושבת לעשות וזהו הומיה לזה התורה קוראה אליה לבל תצא כאשר אבאר וכנגד הכת האחר' שיצא' מהבית והרי היא בחוצות העיר אמר בפתחי שערים אמריה תאמר דכששמע לעצת היצר ויצא ממקום המשומר הרי הוא בסכנה לזה צועקת עליו ואומר' לו ב' אמירות אמירה א' שהיא יראה עליו שבצאתו לרחוב העיר ימשך לצאת חוץ לעיר ועוד אומרת לו על השער אשר יצא ממנו לשוב אליו וזהו בפתחי שערים ואחר שסידר ד' כתות סדר מה אומרת התורה לכל כת וסדרן כסדר אשר המשלתי אותם כנגד כת הא' תמצא בשיתחיל התינוק לדבר מוליכין אותו לבית הספר וכל זמן שהוא קטן אין לו דעת עד שיתחיל לבא בגבורת אנשים אם היה דעתן ונכנס בחשק התורה הרי ידיעתו ידיעה נכונה ואם הוא התחיל לפקח צרכי גופו והומה לממון והיינו בראש הומיות תקרא יש הומה כו' החכמה קוראה לו ואומרת עד מתי פתיים תאהבו פתי שהנער כל ימי נערותו יקרא פתי ולזה כאשר התחילו ליכנס לו מוחין דדעת ואעפ"כ בוחר בנפסד ומתאוה לו אומרת לו עד מתי אני אמרתי דכאשר יוסר ממך טפשות דקטנות תתחכם עד מתי תאהבו פתי וכאשר לא שמעו ויצאו לפקח צורכי שעה והניחו חיי עולם שהוא במשל שיצאו מהבית אמר' לו תוספת מוסר ולצים לצון חמדו להם תקרא להם לצים ע"ד או' שנים שיושבים ואין ביניהם ד"ת ה"ז מושב לצים לז"א ולצים וכו' ואומ' חמדו להם כי כבר הוציאו תאותם לפועל וחמדו עה"ז וכנגד הכת האחרת שיצאו מחוץ לעיר דהיינו שהתחילו להתאוות עבירות הרמוזה בתחילת הענין חכמות בחוץ תרונה ומה אומרת וכסילים ישנאו דעת דתמצא שהעושה עבירות לא ישא ויתן בענין בחושבו מתיקות העבירה וירחיק בדעתו כל הדעות הרעות הנמשכות ממנה ולזה התורה צועקת עליובחושבו העבירה ולא עשה, וכנגד כת הד' שנטה אחרי היצר ועבר עבירות והרי הוא אבוד הרמוז ברחובות תתן קולה מה אומרת תשובו לתוכחתי כי זה האיש לבדו ובנקל יחזור אלא צריך אחר להוכיחו ככתוב במשל ומי הוא המדריכו מאיבוד הדרך הם התוכחות מהזולת וז"א תשובו לתוכחתי שיאהוב תוכחת מוסר ואומרו אביעה לכם רוחי דע כי אמרו רז"ל כי בלכת האדם בדרך רע נפש האדם שהוא רוח הקדושה הניתנת בו היא נישבת ביד הקליפה ואשר לזה נפשו מתטמטמת והיא כדבר נתון תוך דבר אחר בבגדו דס"א בה וטח מראות עיני הנשמה וזה סוד כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלקיכם כי העון נעש' כמסך מבדיל בין הנשמה ובין ראות פני אדוניה ובבא האדם לשמוע התוכחות מפי החכם הוא משבר כח הקליפה הדבוקה בנשמה בכח ד"ת וזהו אביעה לכם רוחי פי' הרוח אשר נתן ה' בך אביעה אותה שלא תשאר טמונה תוך הס"א דע"י התוכחו' תגלה ותראה קדושת רוח ה' כאשר נתנה ופי' מלת אביעה מלשון נבעו מצפוניו. ואו' אודיעה דברי אתכם הוא ע"ד ומגלין לו רזי תורה כי הנה האדם בהכעיסו לבוראו ויצא מדרך הטוב אין לו תורה והרי היא לפניו כחזון הסתום משא"כ בהיותו ירא שמים תאיר הנשמה אורה אז תבין תורת ה' וזהו אודיעה דברי שהיא התורה כאו' וידבר אלקים את כל הדברים וגו' כל זה אם ישמע לתוכחת וכנגד אם לא ישמע כמו המעשה של הפתי שלא שמע דברי המוכיח מטעמים האמורים לעיל או שלא האמין בדבריו או שיתרשל בעבודת ה' אמ' יען קראתי וגו' גם אני וגו' שהוא באופן המשל הנז"ל: