ראשון לציון על משלי ב:טז

1להצילך מאשה זרה וגו' העזבת אלוף נעוריה וגומ' כי שחה אל מות ביתה וגו' כל באיה לא וגו'. הכתובים מוסבים למעלה כנגד מה שאמר מזמה תשמור אמר שהשמי' היא מאשה זרה מנכריה וגו' הכונה היא כפשיטו' הנשמע והנה תמצא שיש ב' מיני זונות הא' היא המופקרת לכל וזוהי רעתה היותה זונה הב' שאינה זונה אבל היא עתה נתנה עיניה בזה האיש ואפשר שתמאוס באחרים זולתו אבל בו חשקה והיא לא נכריה שה' ב"ה גזר שתהיה לו נכריה מצד היותה בעול' בעל אמר כי מב' סוגים הללו תצילך התורה שלא תפול באחת מהנה וטעם או' בנכריה אמריה החליקה ולא אמר כן בזרה דתמצא דאשה זרה היא תופשת ביד וידועה לכל לז"א סתם להצילך ממנה אבל הנכריה אינה זרה כאחרת ולזה לבד נשאה עיניה ודקדק לומר אמריה החליקה דאפי' לזה אינה תובעת בפי' אלא התחלת הרשע היא עושה והוא שמדברת לו בחלק לשונה דברי אהבה וריצוי לבא אל מכוון העבירה. או יאמר דהכונה היא שכל המחלקת לשונה תקרא נכריה ושיעור הכתוב כן הוא מנכריה ומי היא אשר תקרא נכריה אותה שאמריה החליקה ואו' העוזבת מתחיל ממה שסיים שהיא הנכריה לו ואמר שהיא עושה ב' דברים רעים הא' העוזבת אלוף נעוריה שמזנה תחת בעלה ודבר זה הוא זר מאד דאפי' אם לא היתה מצווית עליו אעפ"כ מצד אלוף נעוריה שלא תבגוד בו יחוייב הדבר להיות גנאי מאד ואומ' תיבת עוזבת לרמוז כי זאת הנכריה בעשותה המעשה המכוער היא נאסרת על בעלה שכן הוא הדין אסורה לבעל לז"א העוזבת שהיא עזבתו לחלוטין וגם לא עמד בפניה איסור שאסר עליה ב"ה וז"א ואת ברית אלהיה שכחה. או יאמר דכאשר היא עוזבת אלוף נעוריה אשר היא מיוחדת לו פשיטא דמכ"ש שמה שיחדה ה' לו לעם סגולה בליקוחין מכ"ש שתשכח כי ה' ב"ה עם ישראל כמציאות הזה הוא שישראל יש לו בהם ליקוחין כדין כי יקח אשה שאמ' רשב"י ע"ה דרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש כן יחוייב הדין כי אדונינו הוא יחזר על אבידתו עמו ונחלתו באופן כי האשה אשר בגדה באיש נעוריה גם ברית אלהיה הפרה בריתו אחר שכתבתי זה מצאתי מדרש בפ' נשא וז"ל איש איש כי תשטה אשתו שמועלת וכופרת בשנים באשה של מעלה ובאשה של מטה ע"כ וכפ"ז הם עצמן דברי שלמה שפי' כאן העוזבת אלוף נעוריה גם ברית אלהיה וגו' ופירש לנו ד"ת וכל זה כנגד האשה הלזו אשר התחילה לזנות במה שמחלקת אמריה ואפשר לומר כי כל הכתוב מדבר באופן אחר ורצונו לומר להצילך מאשה זרה ולא זו אף זו שהתחילה להחליק לשונה להיות זרה וכנגד אותה שהתחילה להחליק לשונה אמר העוזבת לא אמר שעזבה כבר אלא עוזבת פי' עתה היא רוצה לעזוב גם או' שכחה פירוש היא רוצה לשכוח ואו' כי שחה וגו' פי' כי זאת אשר אמריה החליקה היא שוחה אל מות פירוש מטה את עצמה אל מות ואל רפאים מעגלותיה פירוש המעגל שהיא הולכת בו הוא הילוך ודרך אל רפאים הגם שעדיין לא עשתה מעשה אלא אמריה החליק' חלק לשונה סימן לכל זה. או יאמר דמ"ש כי שחה יכוין על אשה זרה שאמר בתחילה ודקדק לומ' כי שחה כבר אל מות ביתה כבר זרה היא ואו' מלת כי שחה המכוון הוא כי המות יתיחס אליו עומק הן בבחי' הגוף שיורד אל תחתית הארץ הן בבחי' הנשמה אל תחתית שאול לז"א כי ההולך אל בית הזרה הלזו ידוע ידע כי יותר עמוקה ממות וזהו כי שחה אל מות אפי' אל שיעור המות שחה היא ביתה ואל רפאים מעגלותיה על אופן הנז' וזהו בדרך משל והמכוון בזה כי הנה ההולך לגהינם בכל יום הוא מתכפר מפשעיו ועולה ברוב הזמן משא"כ זאת בכל יום יוסיף להשתקע ובזה יותר שחה ביתה כו' ואל רפאים מעגלותיה פי' לא מלבד ביתה אלא אפילו ההולכים בדרך להתקרב אל ביתה אותם המעגלות דומות אל הרפאים פי' הורגיו וחוזר לתת טעם מדוע יקרא למעגלות רפאים להיות כי בודאי הבאים אצלה לא ישובון כי כאשר דרכו מעגלותיה דע כי בודאי שלא ישובון כאשר יפגע ההורג לאיש שלא ינצל ממנו כן דרך הזה ידמה אל רפאים כי כאשר האדם ישים לדרך פעמיו ויתחיל לשים מגמת פניו אל העביר' אין נמלט ובודאי שלא ישוב בתשובה מדרך הזה ולא ישיג בדעתו לדעת אור החיים לימלט ממנה להיות שנכנסת בו רוח רעה ומפנה מלבו אורחות חיים ולא ישיג לדעתה ואמר תיבת ישיגו כונתו היא לומר דהגם כי זה האדם יחשוב בדעתו לשוב לא ישיג כאדם שמקוה לדבר וטורח עליו ולא ישיגנו והטע' כל עוד שהיא בדעתו וזהו שאמר באיה פי' שעדיין בדעתו לא פינה ממנו מחשבת זאת האשה הזרה מהנמנע שיוצדק בדעתו להשיג אורחות חיים ואמר אורחות לשון רבים הכונה שלא ישיג מכולם אפי' אחד שכולם רחוקות ממנו משום דהוי כטובל ושרץ בידו אין לו טהרה עולמית עד יפנה טומאת החטא ואז ונחה עליו רוח ה' והיא תורינו אורח חיים: