ראשון לציון על משלי ב:כ

1למען תלך בדרך טובים וגו' כי ישרים ישכנו ארץ וגומר ורשעים מארץ יכרתו וגומ' הכתובים הללו זולת מה שפירשתי אין להם משמעות כי מה קשר ושייכות יש לפסוק דלמען תלך עם פסוק לא ישיגו אורחות חיים זה אין לו הבנה אכן הכתוב הזה נמשך עם מה שכתוב למעל' כי תשא חכמה בלבך מזמה תשמור עליך וגו' להצילך וגומ' מרעות השכליות בדעות ובדבור כאמור לעיל, עוד להצילך מרעות הנמשכות מטבע הגוף כאמו' עוד מלבד שלא תעשה רעו' אלא שבאמצעות ידיעתך בתורה הוא התורה תדריכך למען תלך בדרך חסידות וזהו למען תלך בדרך טובים וכן תמצא בש"ס דמפרש קרא בלפנים משורת הדין וצריך לדעת מה היא כונת הכתוב שכפל הענין במלות שונות טובים וישרי' דרך ואורחות והליכה ושמירה ולמה אמר בתחלה לשון יחיד דרך ובסוף אמר לשון רבים אורחות. ונראה כי שלמה המע"ה יכוין לומר להאדם כי ירגיל עצמו להיות טוב החלטי לכל ולא יפלס להטיב לפעמים ולפעמים לא אלא טוב לכל ואפילו להמשיך רע ממנו לזולת כפי הדין והאמת אתו אפ"ה ירחיק שלא ימשך ממנו אלא טוב וזהו לפנים משורת הדין ולז"א לשון יחיד דרך טובים שאין נמשך רע מהם וענין זה נכלל בקרא דוהלכת בדרכיו טוב ה' לכל כאשר עינינו רואות טובו ית' לכל ואמר מלת דרך להיות מלת דרך יורה על דבר שדרכו בו רבים והוא דרך ידוע לכל וכן הוא דרך הטוב שכל הנבראים ימשך להם ממנו טוב ולא רע הוא דרך כללי וידוע מחול לרודפך ולא תרדוף אדם ואומרו ואורחות צדיקים תשמור הכונה היא דמה שאמרתי לך שתלך בדרך טובים הוא אחר שאורחות צדיקים תשמור פירוש אחר שתעשה אורח צדיקים שהוא דבר שכפי הדין דרך משל כי יהיה ריב בין אנשים וכל א' תובע עלבונו כפי דעתו ויאמר אחד מהם כאשר ירצה לותר בחלקו לומ' הרי הוא מקיים למען תלך בדרך טובים שמחל בעלבונו כפי דעתו שנעלב הוא ויוצא מזה שלפי דעת שכנגדו שהוא הנעלב ואינו רוצה למחול ולא יאמר זה האדם הרי יצאתי ידי חובת למען תלך בדרך טובים דאפשר דאפילו אורחות צדיקים עדין לא שמר דאם יהיה כפי האמת שהא' הוא הנעלב הרי זה שחושב בדעתו שקיים למען תלך בדרך טובים הרי הוא הולך בדרך רשעים אלא אימתי הוא מקיים דרך טובים אחר שישמור אורחות צדיקים וידע כי בודאי הוא הנעלב אז יקיים דרך טובים וימחול לו או יותר לו תביעתו ותמצא שמלת צדיקים יורה על ההולכים על שור' הדין ולא לפנים משורת הדין וכן אמרו במס' חולין יע"ש, והנה תמצא בבני אדם שיש בהם ערמה דכאשר יולד בינם ובין הזולת הפרש ממון או דברי עלבון ויצעקו הנעלבים משכנגדם וכאשר יראו שרוצים לבא לפני אמצעי לגלות הנעלב מעלבונו יתחכמו להצדיק עצמם וישארו בחזק' נעלבי' ע"ד הזה שיאמרו בדרך שברון לבב ובתמהון עינים כמי שלא מצא מי יציל עלבונו הריני מוותר מחלקי ומוותר ומוחל ובכלל עלבוני אני מוסיף לומר כי אני הוא שהעלבתי שכנגדי כדבריו כן הוא ומידי דהוה שהוא נעלב בגוף הענין וסובל גם סובל להודות כי הוא עולב וזה מצד צדקו ואדם כזה הוא רע ובליעל צריך כל אדם להתפלל לה' שיצילהו מגשת אליו ולפעמים יולד באדם מחסרון ידיעתו כי הוא נעלב ויעשה כאמור אשר לזה חשש שלמה המע"ה ואמר שעיקר צואתו שאומר למען תלך בדרך טובים לא שיעשה בדרך ערמה ותחבולה כאמור אלא אחר שיודע מי אומר ויצדיקו הצדיק אז אם יוותר ויהיה טוב הוא המקיים דברי שלמה ע"ה ואמר אורחות להיות. כי לענין בירור הדבר בין אנשים אין הענין ברור כ"כ ולזה יקרא אורחות כמו שפירשתי. או אמר בלשון רבים להיותו מתחלק במשפטים ובאופנים ובדרכי' הרבה כאשר ישפט כפי הדין משא"כ דרך הטוב הוא דרך אחד כללי להטיב לכל לז"א דרך. ואמר תלך ותשמור להיות ההליכה בדרך טובים אינה אלא לפנים משורת הדין מה שא"כ אורחות צדיקים היא בהכרח חיובי מחייב ולז"א לשון שמירה שהוא חייב בה וכמו שפי' שיעור הכתו' ונתן טעם לזה לבל ידאג האדם וירע בעיניו במחילתו בהנוגע לו בכבודו ובעלבונו לזה הוא מנחם אותו אם בבחינת צער הנוגע לו אמר שלא יחוש כי יש להתענג בטובה צפונה וז"א כי ישרים וגו' כאשר אבאר בס"ד וכנגד כי יחם לבבו על אותו רשע אשר עלבו והלך בשלם אומר לו ורשעיםמארץ יכרתו וגו' כאשר אבאר. עוד ירצה באומרו ואורחות צדיקים תשמור פי' שיהיו אורחותיו צדיקי' לא של צדיקים אלא האורחות עצמם הם צדיקים והמכוון שלא יקח לו דרך שיביאהו לרעות אלא דרך שלא ימשך לו ממנו אלא צדק ולזה שינה לומר לשון רבים שתחזור מלת צדיקי' על האורחות ושיעור הכתוב כך הוא דהגם שאמרתי שתלך בדרך טובי' ותמיד יהיו מעשך שתמחול בחלקך אפילו הכי אנכי מצוך שלא תלך בדרכים שיביאוך לידי דבר שתצטרך למחול ולוותר לא כן אלא מעיקרא תלך בדרך צדק שלא תצטרך כו' ואם תצטרך אז תלך בדרך טובים באופן צריך לעשות ב' דברים ותהי זאת נחמתך כי ישרים ישכנו ארץ הנה תמצא שאל"ף קמ"ץ לרמוז לארץ העליונה למעלה. דע כי יש ב' ג"ע שלמעלה צרור החיים ועל זה אמרו בזוהר ויקרא דוהיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו אבל ותמימים שהם העושים לפנים משורת הדין יהיו שם תמיד לעולם ועד וזה יותר לזה אנכי מצוך למען תלך וגו' וכנגד הרשעים אמר כי גם בהם יש ב' סוגים הא' הם רשעי' מצד תוקף יצרם והב' הם רשעים מצד גבהות הלב שבהם בה' בגדו ואלו הם המינים ומורדים ופושעי ישראל והמבזים לומדי תורה. והנה יש רשעים כמה וכמה ואפ"ה לעת"ל יש תקוה להם כדאיתא במדרש כי לעת"ל כאשר יעמוד זרובבל ויאמר קדיש ויענו כולם אמן ואפי' רשעי גהינם יענו בקול גדול ואז הקב"ה שואל בהם ומתמלא עליהם רחמים ואומ' מה אעשה להם אחר שיצרם גרם להם כו' ע"כ הרי שיש מין רשעים שמתעכבי' בגהינם עד אותו זמן אפ"ה אז מתמלא ה' עליהם רחמי' ומוציאם מגהינם ומרפא אותם ומכניםם לג"ע כמו שמסיים שם המדרש ויש רשעים אחרים שאין להם תקומה ולא יראו לעולם עדן. וההפרש שבין רשעים לרשעים הוא שיש רשעים שמחמת תוקף יצרם עוברים דברי ה' ב"ה ויש רשעים דבשאט בנפש' בוגדים בה' והענף הזה הוא רמוז במילת אפיקורוסים שמנו חז"ל. כת הראשונ' יש להם תקוה שישיגו ג"ע אלקים בתכלית הענין כאמור במדרש שהבאתי וכת האחרת אין להם תקוה ותוחלת כל עיקר ולז"א הכתוב כנגד ב' סוגים הללו ורשעים מארץ יכרתו זה כנגד כת הראשונה פי' שיהיו נכרתים מארץ העליונה אבל זה אינו אלא בעולם אחר דהיינו עד אותו עולם שיתחדש כאמור בדברי המדרש הנז' אבל הבוגדים שהם כנגד הכת הב' שהם כנגד האפיקורוסים אין להם תקוה לחלוטין. ותוכיות הענין הוא לומר דאל ירע בעיניך הצדיק כשיהיו עולבים אותך ותהיה טוב לרעים ולטובים לך ותהי זאת נחמתך כי ישרים וגו' כנגד מה שירע לך מאשר אליך הרי בזה אתה מרויח טוב ביותר לעולם הקיים כמ"ש לעיל. וכנגד מה שירע לך מצד ראותך תוקף הרשע וזדונו ואשר שולל שללך ומבזה אותך בשאט בנפש וידאג לבך ממנו אל תדאג על זה כאשר תדע שהרשעים מארץ יכרתו ובוגדים ימחו ממנה אין צער ועונש גדול מזה להם אוי ואבוי להם ואתה אשריך בזה תהיה מרוצה תמיד ולא תקוץ מהם: