ראשון לציון על משלי ג:יג

1אשרי אדם מצא כו' כי טוב סחרה כו'. הנה סמך ענין זה לקודם לומר ע"ד מה שארז"ל ג' מתנות נתן ה' לישראל וכלם ע"י יסורין התורה וא"י ועוה"ב. לזה אחר שאמר כי את אשר יאהב כו' פי' דבזה תשיג חכמת התור' וכן ארז"ל על פ' אדם כי ימות באהל אין תורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה באופן כי ע"י יסורין ישיג אדם התורה ולכן לא ימאס ביסורין כי הבן אשר ירצה בו האדון לגלות לו חכמת התור' לזה הוא מיסר ומוכיח להשיגנו האושר הזה ולז"א אשרי אדם וכו' דהנה החכמה היא מתת ה' כאו' וה' נתן חכמה לשלמה כי אינה אלא בתורת מציאה ואומרו ואדם יפיק תבונה פי' אחר שימצא החכמה הדבר בידו אם יטרח ימצא תבונהוזה נ"ל מוכרח שאם נא' שהתבונה אינה ביד האדם אלא צריכה לינתן למה לא נתנה ה' לשלמה אלא ודאי שמהחכמה יפיק תבונה ויכוין עוד לומ' כי לא ידאג האדם בחסרונו טובה מהעה"ז כי אין בו ממש כי עיקר האושר הוא זה ובזה לא יחשיב דאגות עוה"ז ויש כאן מקום לדקדק למה לא אמר אשרי אדם שמצא חכמה, אכן הכונה שאם היה או' כך היתה הכונה שיש לאדם אושר אם מצא חכמה וגם יש מקום לומר שיש לו אושר באיזה דבר טוב אחר אלא שזה שמצא חכמ' יש לו אושר כא' האושרים ולהיות שיש כמה אושרי' ובאיזה אושר הוא אומר לזה מורה באצבע שמצא חכמה וכפ"ז זה אושר א' מכלל האושרים שיש בעולם לז"א מצא חכמה פי' אין אושר בעולם אלא מצא חכמה האושר של האדם הוא מצא חכמה ולא זולתה שלא תמצא לומר אשרי זולת אם מצא חכמה ולזה תמצא שיסדר כל האושרים אשר יתאוו להם בני אדם ואמר כי הוא טובה מהם וז"א כי טוב. סחרה כו' וכל הכתובים אין להם משמעות, והכונה הנה תמצא שהאדם יתאוה למשא ומתן מצד אשר יוליד ממנו הריוח ולז"א כי יותר טוב סחר התורה מסחר כסף והמשל בזה כבר אמרוהו רז"ל דתמצא ב' תלמידים זה יודע סדר זרעים וזה סדר מועד הם מחליפי' כל א' בידו שלו ושל חבירו הרי סחרה טוב מסחר כסף שמרויח בכפלים ולא תאמ' מה אני מדמה ריוח של הכסף לריוח זה לז"א אדרבה לזה שהיא התורה יותר טובה מחרוץ. או יאמ' דמלבד אשר תרויח בה בעשותך סחורה כנז' אלא אפי' בפני עצמך כאשר תשתדל בה תמצא פרי תבוא' ואמ' מחרוץ הנה ההפרש שבין הכסף לזהב הוא כי הכסף מסתמא לא ימצא בו ריוח זולת בהלבישו בסחורה משא"כ הזהב אם תמתין עליו יעשה פירות כי הוא יתעלה בזמנים ידועים בשומא. ולזה תמצא שארז"ל כי הזהב יחשב פירי ולז"א בין מה שיכול להתהוות מהכסף שהוא הסחור' בין מה שיתהוה מהזהב טובה היא משניהם זה כנגד צד המוסיף פי' לגבי בהיות שירצה האדם דבר אשר יש בו ברכת המוסיף וכנגד העילוי אמר יותר מעולית היא מפנינים וארז"ל יש לך אדם גדול ככה"ג והחכם גדול ממנו וכל חפציך לא ישוו כלום בה פי' ר"ל כל דבר אשר תחפוץ אותו מאיזה אופן שיהיה או מצד גדולה או רצון או עריבות הענין הכל לגבי התורה לא ישוה כלום. עוד נר' לפרש דהנה תמצא ד' סוגים בבני אדם אשר יתאוו תאוה הא' הוא אשר יבחר שיהיה לו משא ומתן בכסף כמו שתא' מלאכת השולחני ולא בשאר הפרקמטיאות ויש בני אדם שיש להם טירחא קצת בזה ויבחר לקנות זהב ולמוכרו בשעת היוקר לזה ירוץ לבו לעשות תמיד ויש מין ג' אשר יתאוו לקנות אבנים טובות וזהו הגם היותם מבלי עריבות נרגש אלא להתאוות חשק הסגולות ומה שהם. ויש בני אדם אשר יערב להם דברים אחרים לז"א דע כי כל החלוקות האמורים כלם יש בתורה הבחינות עצמם ביתר שאת כנגד הבוחר סחר כסף משאר פרקמטיאות אמר כי טוב סחרה מסחר כסף וכנגד המשתכר בזהב אמר ומחרוץ וכנגד הבוחר באבן יקרה אמר יקרה היא מפנינים וכנגד כללות החפצי' אמר וכל חפציך כו' והנה תמצא כי בתורה יש בה ד' בחינות והם בעלי משנה בעלי תלמוד בעלי הלכות בעלי קבלה וכנגדם אמר ד' דברים הללו: