ריב"א על התורה, שמות יט:טו
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Exodus 19:15
Open in the reader →1אל תגשו אל אשה. איתא בפר' ר' עקיבא שמשה פירש מדעתו מן האשה. והקשה ר"ת מאי מדעתו איכא הכא והלא הוא היה גם בכלל הפרישה וכשחזר ואמר לכלם שובו לכם לאהליכם עכבו הקב"ה ואמר לו ואתה פה עמד עמדי. ותירץ דמיד אמר לו אל תגשו אל אשה עמד משה וגרש אשתו לגמרי וזה עשה משה מדעתו והיינו דכתו' ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח ומתרגמי' ארי אתתא שפירתא דנסיב רחיק ואף על פי שהסכימה דעתו לדעת המקום מכל מקום דברו בו ר"ל אהרן ומרים דברו במשה שאמ' אלמלא גירשה מדעתו לא היה הקב"ה מצוהו לגרשה שהרי כמה ימים דבר עמו ולא צוהו לגרשה ומיהו משנתבקש בנבואה פירש ממנה כדתניא בספרי אמרה צפורה למרים אוי להן לנשותיהן של אלו שמיום שנתבקש אחיך לנבואה פירש ממני אך במתן תורה גירשה לגמרי על ידי הק"ו. והא דכתי' אחר שלוחיה ומתרגמי' בתר דפטרה היינו דאמרי' יתרו לאחר מתן תורה הוה שאז גרשה. ואי מתרגמי' אחר דשלחה ניחא טפי שעדין לא גרשה אלא פירש ממנה. ובמכילתא תניא אחר שלוחיה ר' יהושע אומ' אחר שפטרה בגט נאמ' כאן שלוח וכו' ר' אליעזר או' אחר שפטרה במאמר שבשעה שאמר לו הקב"ה הוצא ישראל מארץ מצרים וגו' כמו שפרש"י בתחלת הסדר. כך פי' התוספ' במסכת שבת פרק ר' עקיבא. ור"מ מקוצי תירץ שלא היה משה יודע אם ואתה פה עמוד עמדי מוסב על שובו לכם לאהליכם דלעיל מניה ויהיה משמע שצוהו המקום לפרוש מן האשה. או אם היה מוסב על ואדברה אליך את כל המצוה וגו' דבתריה. ויהיה משמ' שעכבו המקום כדי לדבר אליו בלבד ולא שיפרוש מן האש' ובכך ניח' מה שפרש"י בפרשת בהעלותך גבי פה אל פה וגו' אמרתי לו לפרוש מן האשה והיכן אמר לו בסיני שנא' לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואין להקשות הרי מדעתו פי' מן האשה. והר"א תירץ שע"כ פירש מדעתו מן האשה דאי ס"ד שגם הוא היה בכלל הפרש' למה לי ואתה פה עמוד עמדי לאסור לו תשמיש הרי כבר נאסר לו עם ישראל במתן תורה וכשהתירו המקום לישראל לא התיר לו עמהם שנא' אמור להם שובו משמע להם ולא לך ועדין היה באסורו הראשון אלא ע"כ פירש מדעתו מן האשה והוצרך ואתה פה עמוד עמדי ללמד שהסכים לו המקום שאין מלות אמור להם משמע להם ולא לך שמאחר שלא היה בכלל הפרישה עם ישראל לא הוצרך הכתוב להתיר לו תשמיש עם ישראל:
2אל תגשו אל אשה. פרש"י כל ג' ימים הללו שאם ישמשו תוך ג' ימים שמא תפלוט האשה שכב' זרע לאחר טבילתה ותחזור ותטמא אבל וכו' ואעפ"י שלא נתנה עדין התורה מ"מ מסתמ' הקפידה תורה על מה שעתיד להיות טמא אחר מתן תורה. ואע"ג דלא הקפידה על זבין ומצורעין ובועלי נדות היינו משום טעמא דתניא בפרק מי שמתו כתו' והודעתם לבניך ולבני בניך וכתוב יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וגו' מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיע וכו' מכאן אמרו זבין ומצורעין וכו' ובועלי נדות מותרין לקרות בתורה ובנביאים ולשנות במשנה ובתלמוד ובהלכות ובאגדות ובעלי קרין אסורין. פי' דבעלי קריין אינם ביראה דמחמת קלות ראש הוא בא. שיטת חו"ך פר"ע: