ריב"א על התורה, שמות כא:לג
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Exodus 21:33
Open in the reader →1או כי יכרה איש בור ולא יכסנו וגו'. פרש"י למה נאמר על פתיחה חייב על כרייה לא כל שכן. וא"ת הא אצטריך לפטור בו אדם וכלים וי"ל משום הא לא אצטריך דדיו לבא מן הדין להיות כנדון מהיכן קא מייתית ליה מפתיחה מה פתיחה פטר בו אדם וכלים אף כרייה פטר בו אדם וכלים. עוד פרש"י אלא להביא כורה אחר כורה שחייב כגון שבא אדם אחד וחפר בו תשעה ובא חבירו והשלימו לעשרה אחרון חייב שאין בבור כדי להמית בפחות מעשרה והרי הוא כאלו חפרו כלו ולהכי הוא חייב יותר מחבירו כך הוא מפורש בבבא קמא פרק הפרה:
2שור או חמור. פרש"י הוא הדין לכל הבהמות שבכל מקום שנאמר שור או חמור אנו למדין שור שור משבת וכו' מה להלן כל בהמה וחיה כשור וכו' אף כאן וכו' ולמה נאמר שור וחמור שור ולא אדם חמור ולא כלים מקשים העול' על רש"י מאי קאמר למה נאמר שור וחמור הלא כבר פרש"י דאצטריך שור וחמור לג"ש. וי"ל דה"ק על כרחיך הני קראי לאו לג"ש לחוד הוא דאתו דא"כ לשתוק מינייהו ונכתוב ונפל ותו לא דמשמע כל מה שיפול בו בעל הבור ישלם אלא ש"מ כדפרי'. ומ"מ קשה מנא לן למעוטי אדם וכלים אימא דקרא שור וחמור חד לג"ש לחוד וחדא למעוטי אדם וכלים. ולפי הנראה י"ל דשפיר דרשינן שור ולא אדם חמור ולא כלים אע"ג דאצטריך חד מנייהו לג"ש שהרי שור השבת לא בא לדרשא אלא לג"ש לחוד. וא"כ גזרה שוה זו מופנית מצד אחד ולמדין ממנה לדברי הכל שלא נחלקו בה אמוראין למאן דאמר במסכת נידה פרק המפלת אי משיבין עליה או אין משיבין והרי אין כאן להשיב עד"י כ"א וא"ת אמאי אצטריך שור ולא אדם ת"ל מן והמת יהיה לו דדרשינן פרק הפרה מי שהמיתה שלו יצא פסולי המוקדשין שאין המיתה שלו ואדם נמי אין המיתה שלו דמת אסור בהנאה משום שם שם מעגלה ערופה. וי"ל דאי לא כתוב שור ולא אדם מוקמי' והמת יהיה לו למעוטי אדם שאין המיתה שלו בשום ענין. אבל שור שפעמים שהמת שלו לא נמעט. כתב רחמנא שור ולא אדם ואייתר והמת יהיה לו למעוטי שור של פסולי המוקדשין. עוד י"ל דמן והמת יהיה לו לא נפיק אדם דהא לא אשתעי אלא בשור כלומר באיזה שור הכתוב מדבר באותו שהמת שלו תדע מדפריך פרק הפרה איפוך אנא מהמת יהיה לו דשור נדרוש להמיתה שלו והיכי ס"ד למימר הכי והא אי הוה דרשינן הוא פטרי' שור שהרג אדם דאין המת שלו וקרא כתוב בהדיא הכתו' כי יגח וכו' והמית איש או אשה דמחייב כופר או י"ל של עובר אע"פ שאין המיתה שלו אלא ע"כ לא משתעי קרא באדם אלא בשור. והרב רבי יצחק מקורביי"ל תירץ דודאי אי לא כתיב שור הוה אמינא חמור ולא אדם משום דאיבעי ליה לעיוני ומיזל אבל כלים לא פטרינן דליכא למימר בלאו קרא דחמור נמי הוה פטרי אדם מן והמת יהיה לו דהא כיון דלא כתיב חמור ושור איפוך אנא מהשתא ואוקימנא והמת דשור להמיתה שלו ואותו והמת דבור לבעלים מטפלין בנבילה. דהא דלא אמרי' הכי היינו קרא דשור וחמור דכי נוקי' נמי והמת לבעלי' מטפלין בנבלה נפטר משום אדם שאין הבעלים יכולים לטפל בנבילה זו אלא צריכה קבורה. לכך נראה כמו שפרשו לשון התוספו' במסכ' בבא קמא עוד י"ל דאיצטריך שור ולא אדם היכא שהמת שלו כגון עבד כנעני של ישראל שלא מל ולא טבל דשרי בהנאה והכי מתני' בירושלמי גבי קושיא אתריתי. והרב ר' יעקב מפונטויי"שא אומ' שהטעם שמת עכו"ם מותר בהנאה היינו משום דכיון דילפי דמת אסור בהנאה משם שם דמרים כדאית' במסכ' ע"ז א"כ בעינן דומיא דמרים שהיתה ישראלית לאפוקי עכו"ם. תימ' דבפרק דם הנדה אמ' דבר תורה עור אדם טהור ומה טעם אמרו טמא גזרה שמא יעשה שטיחין לחמור. ולמה לי האי טעמא תיפוק לי דמת אסור בהנאה דגמרי' שם שם מעגלה ערופה וי"ל דטומאה חמירא לה טפי כדאמרי' בפרק ב' דיומא ללמדך שקשה עליהם טומאת כלים יותר משפיכות דמים. ועו' נראה שעור אינו בכלל בשר לאסור בהנאה דהא עגלה ערופה נמי לא נפקא אלא מדכתוב בה כפרה כשאר קדשי' וקדשים עורם מותר בהנאה לאחר זריקה שהוא קרוי כפרה וניחא השתא דאצטריך בשור הנסקל ולא יאכל את בשרו להנאת עורו אלא אתי מבשרו לשון רבי' אפרים ז"ל פרק דם הנדה. ע"כ ההגהה. הקשה רבי' אפרים למה לי קרא בחמור לפטור בו כלים בבור בלאו קרא נמי פטורים שלעולם לא יפלו כלים בבור אם לא יפילם אדם ומתני' נמי דהכא איירי דקתני נפל לתוכו שור וכליו חייב על הבהמה ופטור על הכלים וא"כ ליחייב בעל השור והחמור המפילים וליהוי כשור שדחף חבירו לבור וכתב כיון דבעל השור והחמור אנוס בהפלה יש לחייב בעל הבור משום דכי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי. זה אינו דמשום הכי אין לחייב בעל הבור שהרי תנן בפ' הפרה נפל מקול הכרייה חייב. ופריך בגמ' ונימא כורה גרם ליה. ופרש"י ויפטרו שניהם דלאו מידי קא עביד וכורה פטור דגרמא בעלמא הוא ומשני הא מני ר' נתן היא דאמ' כו' כי ליכא מהאי לישלם מהאי מכלל דלרבנן פטור ולא אמרי בדליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי הכא נמי נימא דשניהם פטורים בעל השור והחמור ובעל הבור וא"כ למה לי קרא דחמור לפטור כלים בלאו קרא נמי פטורין גמגום לשון תוספו' בב"ק פרק הפרה. וי"ל דאצטרוך חמור ולא כלים הכא שנפלו כלים לבור על ידי רוח כך מפרשי' בשיטת תו"ך: