ריב"א על התורה, שמות כא:ז
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Exodus 21:7
Open in the reader →1וכי ימכור איש את בתו לאמה. פרש"י בקטנה הכתו' מדבר יכול אפי' הביאה סימנים אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר. והקש' ר"ת מאוריי' למה ק"ו על כרחן בקטנה הכתוב מדבר דאי בנערה למה לי לאמה לימא דמעשה ידי נערה לאביה השתא זבוני זבנה מעשה ידיה מיבעיא. ותירץ הרר"א דאי לאו ק"ו הוה אמינא דקרא מיירי בנערה אפי' הכי אצטריך לאמה כשאינו יכול למכרה דהיינו לשפחות אחר שפחות כדפרש"י גבי בבגדו בה וקשי' דבמסכת כתובות גבי הך דרשה דלאמה פריך התלמוד במאי פריך הך דרשה אילימ' בקטנה השתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מבעיא אלא בנערה ומאי פריך לימ' דלעולם איירי בקטנה ומ"מ אצטריך לאמה בשאינו יכול למכר' והיינו לשפחות אחר שפחות. ועוד קאמ' דבפר"ק דקדושין גבי שמעתין דבבגדו בה פליגי בה תנאי אי מצי זבין לה לשפחות אחר שפחות או לא והא דרשה דלאמה רב הונא קאמ' ומסתברא אין אמורא מניח ראשו בפלוגתא דתנאי כדאשכחי' בכמה דוכתי. שוב אמר לי מורי אבי בשם הר"ר שלמה מכרך לנדו"ן ז"ל דאי לאו ק"ו הוה אמינ' דקרא דכי ימכור מיירי בנערה. וא"ה אצטריך לומ' דאי לאו לאמה לא אמרינ' דמעשה ידי נערה לאביה דנהי עד שיכול למכרה כשהיא נערה. מ"מ עיון שאין לו כח למכרה כשהיא קטנה מכירה שתהא קיימת מקטנות' עד שתבגור שהרי היא יוצאה בנערות כדדרשינן מן ויצאה חנם א"כ אין לאב רשות בה משבאו ימי הנעורים ואין מעשה ידיה לאביה ולכך הוצרך רש"י לפרש קרא דכי ימכור בקטנה עוד י"ל אי לאו ק"ו הוה אמינא דכי ימכור מיירי בנערה ואצטריך לאמה לומ' דמעשה ידי בוגרת לאביה דאם אינו ענין לנערה דהשת' זבוני וכו' תנהו ענין לבוגרת מתרצים קושי' ר' בנימין דלקמן גבי אין כסף כך מפרש בשטת תו"ך בכתובות פרק ד':
2לא תצא כצא' העבדי' ת"ל כי ימכ' לך אחיך העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה לכל יציאותיו וכו'. תימ' כמו כך היה לנו להקיש עברי לעבריה ליציאת סימנין לפי שאין הקש למחצה. וי"ל דאין לומר כן דהכי משכחת ליה אי כשמכר עצמו כשהיה גדול כבר הביא סימנים אי כשמכר עצמו כשהיה קטן אין מעשה קטן כלום ואינו נמכר בגנבתו כשהוא קטן שאינו בן עונשין ואביו נמי אינו יכול למוכרי כדדרשינן וכי ימכור את בתו ולא את בנו. כפ"ח. עו' פרש"י כאן מקיש עברי לעבריה מה עבריה אינה יוצאה בראשי אברים אף הוא וכו'. אין להקשות מיהא עבד עברי יוצא בראשי אברים מק"ו ומה עבד כנעני שאינו יוצא בשש וביובל יוצא בראשי אברים עבד עברי שיוצא בשש וביובל אינו דין שיוצא בראשי אברים. דאיכא למימר אמה העבריה תוכיח שיוצאה בשש וביובל ואינה יוצאה בראשי אברים אף אני אביא עבד עברי. ועו' שדרך תלמוד לעשות גזרה שוה או הקש או ק"ו כדאשכחי' בכמה מקומות דקאמ' שיכול והלא דין הוא והותרו או בגזרה שזה או בהקש כך פירשו התוספו' משאנ"ץ גבי קושי' הדומה לזאת ומ"מ ק' למה לי לומר דעבד עברי אינו יוצא בראשי אברים תיפוק לי מק"ו ומה עבריה שיוצאה בסימנין אינה יוצאה בראשי אברים עברי שאינו יוצא בסימנין אינו דין שלא יצא בראשי אברים וי"ל דהאי ק"ו פריכא דמה לעבריה שאינה נמכר' בגנבת' תאמ' בעברי וכו' ולכך אצטריך היקשא כפ"ח. ולפי הנראה זה דוחק ונראה לומ' פריכא היינו משום חדא טיבותא יהבינן ליה אחריתי או משום רעותא יהבין ליה עוד אחריתי כדמשמע בהדיא בפ"ק דקדושין גבי סוגיית דמוכר בית בבתי ערי חומה וגבי שאר ק"ו וכאן להפך. דמה שאין אמה העבריה נמכרת בגנבתה היינו טבותא ומה שאינה יוצאה בראשי אברים היינו רעותא. וא"כ ליכא פירכא כלל לכך י"ל דאין זה ק"ו כלל דמה שאין עבד עברי יוצא בסימנין היינו משום דלא שייכי ביה כדפי' חזקו' לעיל ולא משום ריעותא הוא. עי"ל שאלו לא בא ההקש רק לדבר זה אז היה לי להקשות למה לי הקשא תיפוק לי מק"ו כדפרש"י ניחא ליה שיהא מלמד גם לדבר הזה אף כי יש להוכיח מק"ו שאין עיקר ההקש בא בשביל דבר זה עד"י ב"א: