רוממות אל על תהילים קלג:ב

1והנני מביא ראיה לדבר וילמד סתום מן המפורש והוא כי הנה זה הוא כשמן הטוב והענין כי הנה ארז"ל שכשמשחו את אהרן בשמן המשחה על ראשו ירדו שני טיפין אל הזקן והיה בסוף זקנו כשתי מרגליות לעיני הכל ואין ספק כי היה הענין להורות כי גם שמשה נכנס במקומו כי מתחלה אהרן היה במצרים בין המלך הקדוש ובין העם והיה אפשר יהי' לבו עליו וע"כ העיד הוא יתברך כי לבו שלם עמו באמרו וראך ושמח בלבו וע"כ זכה לכהונה גדולה שיהיה חשן משפט על לבו ולהורות כי כן לבו עשה יתברך ירדו משמן גדולתו שני טיפין עד סוף זקנו למען כל רואיו יכירו כי אין זה כ"א שגדלו ה' וימשחהו לכהן גדול על כי היו הוא ואחיו גם יחד בלב שלם כשתי מרגליות מגיעות עד שפת מלבושו שהוא מקום הצואר אשר שם מקום ענקי המרגליות להתפאר. ונבוא אל הענין בזה לפי דרכנו שאומר הוא יתברך ברוח קדשו דעו אפוא כי כל כך הוא נעים בעיני הכל כשיש התחברות בלבבות כשמן הטוב על הראש שיורד על זקן אהרן ולא על זקן כל יתר הנמשחים רק על זקן אהרן על ישרות לבו אשר אין ספק שהיה נעים בעיני כל רואיו כי בזה היו מכירים אחדות לבם כך כשמן ההוא הוא נעים בשבת כל אחים גם יחד גם שלא יהיה אות ומופת על הדבר כאשר באהרן כי זכות האחדות ישפיע שפע רצון טוב וחן בעיני כל רואיהם אלא שהראה הוא יתברך הדבר באהרן וילמד סתום מן המפורש: