רוממות אל על תהילים קלג:ג

1ואחר שפירש מאי דסליק מניה שהוא מה נעים פירש אשר אמר מה טוב באמרו כטל חרמון כו' לומר תדע מה בין הטוב שהוא השפע היורד מן השמים בהיותם בעלי פירוד הלב ובין היורד בהיותם גם יחד כמה שיש בין טל חרמון לטל היורד על הררי ציון והוא כי בהיות ישראל בעלי פירוד חלילה אין ברכה כנודע מרז"ל כי אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום וע"כ הטל של ברכה הראוי לרדת על הררי ציון אשר שם בני ישראל יוליכהו ה' אל הר חרמון הוא שניר שהוא טור תלגא כי בחורף ובקיץ הוא מלא שלג וכל הטל היורד בו הולך לאיבוד אך בהיות שלום ואחדות בישראל יורד על הררי ציון וזה יאמר תדע מה בין הפירוד לבין שבת אחים גם יחד כמו שיש בין טל שהיה יורד חרמון ויורד עתה ע"י האחדות על הררי ציון כי על ידי המקום שהוא מוכן אל השפע תהיה לכם ברכה וע"י האחדות יתוסף חיים עד העולם כאשר ע"י האחדות קנו ישראל בסיני חירות ממלאך המות שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר כו' כך יהיה לעתיד ולא עוד אלא שאז לא התמידו החיים ע"י מכשלת העגל אך לעתיד יהיו חיים עד העולם:

2(א) ולענין זווג יתפרש כי הנה מציאות הזווג הוא טוב אפילו לא יהיה בת זוגו לינצל מהרהור והולדה אך אין ההצלחה בעצם רק בהיות בת זוגו כי אז נעים ומתקבל כמאמרנו על פסוק לא טוב היות האדם לבדו כ"א עם אשה ההיא גם שלא יזכה לבת זוגו אך נוסף על בלתי היות לבדו אעשה לו מה שיהיה עזר נוסף על הטוב והוא שיהיה זוגו מקביל אליו וזהו כנגדו ובזה יאמר הנה מה טוב וגם מה נעים ומתקבל היות גם יחד שזולת ההתחברות שהוא מציאות הטוב יש גם יחוד היותה בת זוגו וזהו גם יחד. או מעין זה במאמר ספר הזוהר על כאן בזווג ראשון וכו' כי מה שטרם בואן לעולם הזה אומרים בת פלוני לפלוני הוא זווג ראשון ששניהם שוין אך בבואם פה אם נפרדו במעשיהם אינן זוכים להתחבר והיתה לאיש אחר ועל זה נאמר זווג שני לפי מעשיו ועל מי שזכה בדין ליקח בת זוגו אומר הנה מה טוב כמה ד"א לא טוב להיות לבדו אך הוא גם נעים כאשר הם גם יחד שכאשר היו יחדו למעלה בזווג ראשון הם גם יחד בעוה"ז שלא נפרדו כי הם שניהם כשרים וזכו לזווג הראשון:

3(ב) ומה היא ההעדפה בהיות בת זוגו הלא הוא כשמן הטוב וכו' כי הלא לא אהרן בלבד נמשח ועכ"ז לא נתפשט השמן עד הזקן רק באהרן כי אין זה רק על הכנת המקבל שהשפע מתפשט ויורד וזהו כשמן הטוב על הראש שאם מהראש יורד על הזקן הוא דוקא זקן אהרן ולא זולתו והטעם שיורד בזקנו הוא על פי מדותיו הטובות ביותר שהוא מאחדותו עם אחיו כי ע"כ זכה לכך שירד השמן עד סוף זקנו כשני מרגליות להורות מדת אחדותו שהיה לבו שלם עם משה עם שלקח מנויו להיות בין המלך הקדוש ובין ישראל ולא קנא עליו וזהו הב' טיפין יחד וכן היה משים שלום בין איש לאשתו ע"כ הורה בו הוא יתברך ענין אחדות זווג וזהו על פי מדותיו ששום אחר שנמשח לא ירד בזקנו כ"א זקן אהרן ואין זה רק על פי מדותיו שנמצא השמן הטוב הכנה בו להשפיע הוראם זו והורה אותו בו כן הזווג עם היות שכל זווג הוא טוב והוא מצוה כי לא טוב היות האדם לבדו עם כל זה כשהוא זכאי לפי מעשיו נותנים לו בת זוגו הראשון שהם בעלי אחדות לפי שרשם ומוצא זכות המצוה הכנה להתברך בזווג עד בלי די כפירוש ספר הזוהר על כאן בזווג שני שהוא בבואם אל העולם שאם יזכה יטול בת זוגו שהיתה לו בראשונה כשאמרו למעלה בת פלוני לפלוני ומתברכים אל אחדותם העצמי.

4(ג) ואם תרצה לראות זה בחוש אמשול לך משל כטל חרמון וכו' והוא כי חרמון הוא שניר טור תלגא כי הנה ברדת הטל על הארץ הטל שיורד על הר חרמון ואותו שיורד על הררי ציון אחד הוא כי הכל יורד כאחת מן השמים ועם שהכל א' חלק היורד בחרמון נאבד ושיורד בהררי ציון הוא לברכה וזהו כטל חרמון שיורד על הררי ציון שעם היותו א' עכ"ז בחרמון אין שם הפרחה כי הוא הר מלא שלג מראשית השנה ועד אחרית שנה אך בהררי ציון אותו טל מפריח ומצליח ואין זה רק כי שם צוה ה' את הברכה מה שאין כן בחרמון כן הזווג שבמקום מעשים טובים והתייחסותם העצמיי זה עם זה שהם אחדים בשרשם שהיא בת זוגו צוה ה' את הברכה שהוא שיהיה מקורם ברוך לפרות ולרבות וריבה האת גם ברכת המזון הרי בני ומזוני והטוב השלישי שהוא חיי לא בלבד יהיה בעוה"ז כי אם חיים עד העולם עד ועד בכלל ואם יהיה עד ולא עד בכלל יהיה שיקרה כמאמר ר' אחאי בר יאשי' שהצדיקים הגדולים גם במותם הם חיים עד שעה א' קודם תחית המתים שחוזרים לעפרם שעה אחת ועולים בתחיה וידוע כי בלשון רז"ל מהתחיה והלאה נקרא עוה"ב וזהו חיים עד העולם שיהיו חיים עד העולם ההוא משא"כ אחר התחיה: