רוממות אל על תהילים יט:י

1ואם אין לאיש אפילו מצוה אחת אם יש בו יראת חטא לבלתי חטוא והיא טהורה שאין היראה מחמת עבירות שבידו בל יענש עליהם כי אם היא טהורה מעבירות וירא שמא יגרום החטא כיעקב שעם שלא עבר עבירה היה ירא שמא איזה חטא שוגג היה בידו והוא עדיין לא ידע כי זו היא יראת ה' טהורה אז זכות היראה הזאת עומדת לעד כי היא מצוה גם היא כמאמר הכתוב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וארז"ל כי מלתא רבתי היא אלא שלגבי משה היא מלתא זוטרתי ואם אין לאיש לא זה ולא זה רק שמתנהג במשפטי ה' לראותו שהדעת מחייבם עכ"ז זכות רב לו כי הלא משפטי ה' אמת וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

2ולפי הדרך השני שכתבנו בפסוק ראשון שאומר כי הנה ראינו לו ית' ב' קצוות אחד גודל רוחניותו כי השמים העליונים הם עולם המלאכים שם יספרו כבוד אל כי המלאכים משוללי חומר ישיגו מכבודו ית' מה לספר יותר מבני אדם והנה היוצא מזה הוא כי על השמים כבודו ולא על הארץ כי יעצרנו הגשם אך לעומת זה היות העולם מעשה ידיו עם היותו עולם גשמי זה מגיד הרקיע כי ע"י הרקיע הבין אברהם היות העולם השפל מעשה ידיו ית' ולא עוד אלא שיום ליום יביע כו' שהוא השגחה אלהית מאתו ית' בעולם השפל ככל הכתוב בכתובים שאחריו:

3(ח) והנה ממוצא דבר יצא עתק מפי איש לדבר ולומר על מה שוא ברא ית' העולם השפל ומה תועלת ימשך לו ממנו הלא הוא כי תורת ה' תמימה כו' והוא כי אינו דומה מעלת הנפש אחרי צאתה מן העולם אל הגדר אשר היה לה בבואה כי פה ע"י תורת ה' תעלה באורות תורה ומצות אשר התעסקה בעולם הזה אשר לא יערכום אנשים ומלאכים נמצא העולם הזה כלי להשלים והגדיל שלמות לנפש וזה יאמר תורת ה' תמימה שהיא שלמה מכל השלמיות משיבה תורת ה' את הנפש אל שרשה וזהו תורת ה' תמימה משיבת נפש כי התורה היא חיי הנפש ואור המאיר לכל נפש בני ישראל ואם יאמר איש מי יעיד לנו שכך הוא שיש שייכות לתורה עם הנפש הנה עדות ה' נאמנה והוא עדותו ית' באמרו כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם כו' כלומר חייכם המיוחדים לכם הם חיי הע"ה הם חיי הנפש וביאור הכתוב כי התורה לא דבר ריק ומשולל מכם כי אם שהיא מלאה מכם כי נפשכם ממנה היא כי היא חכמתו יתברך הבלתי נפרדת מאיכותו וחלקה ה' אמרה נפשכם ובכן היא חייכם ביחוד כמדובר והנה נראה בחוש עדות כי נאמנה היא כי הלא היא מחכימת פתי כי הלא נראה איש משולל חידוד וע"י התמדת עסק התורה יגיע וימצא מה שהוא יותר משיעור גדר שכלו באופן שהיא מחכימת פתי ומאין ולאין היה לו כן אם לא שהתורה האלהית דבקה בנפשו ותערה עליה רוח דעת וממנה נתפשט אל שכלו ולבו גם שכלים גשמיים המה וא"כ אפוא אמור מעתה כי מכל שכן שהיא משיבת נפש כי מאיכותה היא.

4(ט) ואם יאמר איש איך תחכימהו ואדרבא צריך יגיעת בשר עד המית עצמו עליה שהיא היגיעה הראויה הלא תתן עצבת ויאטם שכלו אז יותר כי שמעתא בעיא צילותא לז"א פקודי ה' ישרים משמחי לב כי מאשר יראה בהיותו יגע בתורה יושר פקודי ה' ישמח לבו:

5או יהיה שיעור הכתובים הלא אמרתי כי התורה מחכימת פתי והלא כמו זר יהיה הדבר נחשב בעיניך כי תאמר איזה הדרך יחכם פתי ע"י התורה והוא אטום הלב וסגר ואין פותח ומה גם לבא בחידודי קושיות ופירוקים עד עמוד על האמת ושכלו חסר לז"א פקודי ה' ישרים משמחי לב כי בראות בעסקו בתורה יושר פקודיה ישמח לבו ויקרנו כמאן דאמר חמרא וריחני פקחין שעל ידי מה שהיין ישמח לבב אנוש וכן ריחני פקחוהו כך ע"י מה שפקודי ה' ישרים יפקחו לבו וגם לעמוד על האמת יחודד שכלו כי הלא מצות ה' ברה והוא כי כל מצוה ומצוה מפקודי התורה במה שהיא מצות ה' שצוה אותה בפיו ית' בסיני היה ברה ורוחניית ויש כח בה להאיר עיני השכל לברר האמת וז"א מצות ה' ברה מאירת עינים וכמאמר ר"י כל דבור ודבור שיצא מפי הב"ה נעשה מלאך אפילו שהדבור היה דבר פשטיי ככל הדברות והוא בהזכיר ענין מבואר אצלנו במקומות רבים כי גם שנראה את כל דברי ספר התורה פשטיים אל יהיו בעינינו כמשוללי רוחניות כי על כן הטיבו אשר דברו רז"ל באמרם על פסוק ודגלו עלי אהבה מלך מבני אדם אם ישים אדם אצבעו בפניו יכעוס וימיתנו ותינוק נותן אצבעו על האזכרה ואינו ממיתו הה"ד ודגלו עלי אהבה הנה כי בשום אדם אצבעו על האזכרה אומר שהוא עליו ית' ממש והלא כמו זר נחשב כי אין שם רק אותיות הכתיבה ואין הנדון דומה לנותן אצבעו על פני המלך אך הוא כי שם בשמו ית' איכות רוחמות משמעות הש"י לעד הכתוב באותיות עצמן כאלו שם הוא ועל דרך זה בכל התורה כי כולה שמותיו של הקב"ה בכל חלק ממנה לפי בחינתה והוא כי מאז נתן לנו התורה כולה יצאה מפיו ית' אשר אין קץ לרוחניות הבל פיו עד אמור ר' יוחנן כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נעשה מלאך והכל יצא מפיו ית' כי גם אשר שמעו מפי משה קול ה' היה משותף עמו כי משה ידבר והאלהים יעננו בקול כי לא היו כשני קולות כי אם בקול אחד ואם כן אפוא אל יאמר איש כי דרך סוד צירופי התורה יהיה בו רוחניות אך לא בדרך פשטה כי הלא כאשר יצאו הדברים מפיו ענין פשטיי שמעו בשמעם אנכי ה' כו' לא יהיה לך כו' וכן בכל דבור ודבור ולא יבצר כי למה שהיה יוצא מפיו יתברך כי הבל פיו היא קדושה ורוחניית וידוע כי אין הקדושה הולכת והפשטיות נשאר כי אם שהרוחניות נשאר בקרב הדבור הפשטיי כנפש בגוף ועד ממהר מאמרם ז"ל האומרים מה ראה משה ששיבר את הלוחות ראה אותיות פורחות באויר כי הוא שנשמות האותיות שבקרבן היו פורחות באופן כי גם בתוך פשט התורה יש רוחניות מאתו יתברך מלובש בכל דבר ממנה כמפורש אצלנו בספר שושנת העמקים על מאמרם ז"ל במדרש חזית שאמרו לו לר' עקיבא בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו הלך ואמר לו שמא במעשה מרכבה היית דורש אמר לו לאו אלא שהייתי חורז מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני כי הלא יראה שאינו משיב לו דבר מתיישב וגם איך תצדק שמחה בדברים ובאיזה ענין מדמה אותם לנתינתן מסיני אך הוא מה שכתבנו כי גם בפשט התורה יש בתוכיות הדברים רוחניות קדושה מאתו ית' אלא שהלומד אותם בדרך הראוי מתגלה אור הפנימיי חוצה ומלהט כאש והוא בשום לב אל גדר שמחה כי הנה היא הגלות רצון טוב שבפנים חוצה והפנים מצהיבות וזה ענין המאמר כי ר' עקיבא תמה על האש ואמר שמא בדרך הסוד היה דורש אמר לו לאו אלא שהייתי בפשט בטיב הכונה חורז ומקשר בהשתלשלות מדרגות תורה נביאים וכתובים באופן שהיו הדברים עצמם שמחים מגלים ומוציאים אור אש דת תוכיותן החוצה שהוא גדר שמחה והיא האש שהיתה מלהטת סביבותיו ואל תתמה איך בפשט יש רוחניות בתוך הדברים הלא היה כנתינתן מסיני והוא כי הלא הגה מפיו ית' יצא בדברות התורה אש יוקדת היתה ולא מעשה מרכבה היו דבריו כי אם פשט זו שמענו אנכי ה' כו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים כו' והדבור עצמו ארז"ל שהיה מדבר אחר כך עם כל אחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו' ואותן הדברות היו הולכים מאליהן ונחקקים על הלוח הרוחני בשמים שנאמר קול ה' חוצב להבות אש וכל זה לא היה ולא נמצא כתוב על הלוח רק דברי פשט הוי אומר כי הפשט הוא כמלבוש אשר רוחניות קדוש בקרבו כנפש בגוף ועל כן היגע בתורה בוקע אור רוחניותה הפנימי ויאיר עיני שכלו ודעת קדושים ידע וזה אומרו פה מצות ה' ברה כו' לומר אל יעלה על רוחך כי אין רוחניות בפשט התורה לזכך שכלך ולהאיר עיניך כי הלא מצות ה' כלומר למה שהיא מצות ה' שיצאת מפיו היא ברה רוחנית ועל כן היא מאירת עינים כי יש בה כח לכך מאור פנימיותה כמדובר:

6או שיעור הכתוב ע"ד זה מצות ה' ברה כו' והוא שיקרה לעיני השכל כמקרה עיני בשר והוא כי כאשר אין בעיני בשר הראיה טבעית כי אם כהסכמת חכמי הטבע שהעין היא כמראה מלוטשת שממנה יוצא ברק ומכה באור העולם ושואב דרך התהפכות אור העולם ורואה משא"כ בהביט אל מקום חשך כי לא תראה כל מאומה כי אין לה ממה תקבל לראות על דרך זה אמר על עיני השכל מצות ה' ברה ואור רוחני לה וע"י כן היא מאירת עינים כי בהביט איש בעיני שכלו אל מצות תורת ה' במה שהיא ברה ישאבון ממנה אור לראות במצפוני התורה וחדרי משכיתה וזהו מצות ה' ברה מאירת עינים כי מתוכה תאיר להחכימו. או ענין זה בדרך אחרת שאומר הנה מצות ה' ברה בבהירות וספיריות עד אין קץ ואיך לא תכהינה עיני בשר ושכל אדם חומר עכור בהביט אליה ובמקרה הקיסר שבהביט אל ניצוץ השמש כהו עיניו כן יקרה בהשגה אל אדם חומרי בהביטו אל התורה ועומקה למה שהיא ברה על כן אמר הלא זה יתרון שפע אלהי כי עם שמצות ה' ברה היא מאירת עינים הפך מה שיעלה על לב שתהיה מכהה עיני השכל וזה מהתיחסותה עם הנפש כמדובר:

7(י) ושמא תאמר הלא לא יבצר במה שתורת ה' כל כך זכה כי תקל לישמט והשכח מאדם החומרי לז"א יראת ה' טהורה עומדת לעד והוא כי הנה ארז"ל כי התורה בלי יראת ה' לא תתקיים משל למי שיש לו כרי תבואה ואין לו אוצר כי כל תבואתו תלך לאיבוד אך בהיות לו אוצר תשמר בתוכו כך והיה אמונת עתיך כו' שהם שיתא סדרי משנה אמונת זה סדר זרעים עתיך סדר מועד חוסן סדר נשים ישועות סדר נזיקין חכמה סדר קדשים ודעת סדר טהרות. הרי שידיעת כל אלו אם אין לך אוצר תאבדם כתבואות בלי אוצר ומה הוא האוצר לגמרא יראת ה' היא אוצר של כל הסדרים הנזכר כי ביראת ה' יהיו נשמרים וזה יאמר יראת ה' טהורה כו' לומר אל תחוש מהתורה שתשכח ממך כי חומרי אתה כי הלא אם תהיה לך יראת ה' טהורה תהיה עומדת לעד עמך התורה שעליה דברתי עד כה:

8והנה היה מקום לומר אין קדושה מתייחסת בעצם רק בכל חלקי התורה זולת סדר נזיקין כי הם דברים שהדעת מחייבם והיה נראה כי אין הענין בהם רק לתווך שלום בין איש לרעהו שאלמלא הדינין איש את רעהו חיים בלעו מה לי במשפטי התורה מה לי במשפטי יתר אומות כי הלא גם על פיהם יתווך השלום על כן אמר השמר פן ואל תאמר כדבר הזה כי הלא דע כי משפטי ה' אמת כי הנה צדקו יחדו והוא כי אין אדם נשפט בעולם הלזה שלא יהיה נשפט גם כן בב"ד של מעלה לפחות בר"ה כי מאז נדון על המחיה ועל הכלכלה שיותן לו באותה שנה והנה אם יהיה בין אנשים וכפי דין התורה יחוייב ראובן לתת לשמעון מנה וכפי משפטי האומות יפטר הנה אין ספק כי כאשר דנו אותם בראש השנה אותו מנה שחייב ראובן לשמעון בדין התורה כללו אותו בכלל מה שקצבו לשמעון מן השמים ולא כללו אותו בכלל הראוי לינתן לראובן כי מחוייב הוא לתתו לשמעון ואם כן אם ידון בדיני נכרים ויפטר ראובן הלא לא יצדק עם משפט ה' של מעלה אך אם במשפט יבא עם זקני עמו יתברך אשר בשער הזקנים על פי משפטי התורה יצדק עם בית דין העליון ואם כן אמור מעתה איזה מהם הוא אמת. הצודק עם משפט העליון או אשר הוא הפכו. וזהו אומרו משפטי ה' כו' לומר הנה שתים הנה משפטי ה' אחד אשר ישפוט הוא יתברך בבית דין של מעלה שני משפט התורה אשר למדנו לדון משפטו ודינו ואמר הנה שני משפטי ה' אמת כי הלא צדקו יחדו זה עם זה העליון עם משפט הבית דין של מעלה ושל מטה על פי התורה מה שאין כן משפטי האומות כמדובר: