רוממות אל על תהילים עג:ד

1ואם יאמר איש על מה אתה נאנח הלא ידעת כי כה יעשה הוא יתברך למען האכיל לרשע כל זכיותיו בחייו כמקרא שכתוב לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו הלא גם זה ידעתי גם אני אך לא שקטתי ולא נחתי יען ראיתי כי איין חרצובות למותם כו' והוא כי הלא ידוע כי יום המות הוא יום התחלת דין לכל חי ועת למות בחיים לא תתחשב ואם הרשע אשר יאכל זכיותיו המועטות בעולם הזה חרצובות רשע ואגודות משחיתים אשר ברא לאיזה זמן הם נועדים ומתי יבואו לו אם לא אל עת מותו כי אז מראים לרשע רעתו ובוכה הפך הצדיק הרואה אז מתן שכרו ושוחק ואם כן אפוא הרשע אשר אכל כל טובו בחייו היה ראוי כי בעת מותו חבלי יולדה יבואו לו ויתמרמר וחרצובות רשע יתקשר בו לבלתי הפרד הנפש מן הגוף בנחת כי אם כאלו היא מקושרת בחרצובות וקשרים קשים שעל ידי כן העברים יביטו לראות כי טוב לא יהיה לרשע אשר אכל בטובה בעולם הזה כי צרת מותו אות ומופת על מה שאחר. אך הנה אלה רשעים אין חרצובות למותם ואלו לא היה כן רק לאשר תשש כחו הרבה מרוב ימים או מאריכות וכובד החולי החרשתי כי אמרתי אין זה כי אם כי אספו כחותיו ויחלש ויגוע כמו רגע ולא הורגש צערו אך לא כן הוא כי אם ובריא אולם כי אשר אמרתי כי אין חרצובות למותם הוא על מי שבמותו הוא עדיין בתוקפו בריא עולם: