ר' סעדיה גאון על בראשית כד:ב

1...ככתוב: וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפך את רוחי.... [ותהיה] היא סבה כוללת את כל העבדים. והשניה, המיוחדת, היא הסבה [לעבד הזה], והוא שאמר זקן, ר"ל נשוא הפנים היודע במנהגי האנשים ומשפטיהם ודרכי התחתנותם, והסכמיהם, כדרך מה שאמר שם: ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו, כי עמד להזכיר נשואים בסוף הפרשה.

2שים נא ידך תחת ירכי. יש אומרים שהיה להם טכס כזה, כמו: שבע כבשות הצאן, ועד הגל הזה, ועדה המצבה, העגל אשר כרתו לשנים, והאבן הזאת תהיה לנו לעדה כי היא שמעה, וכדומה. ואחרים אומרים ש"תחת ירכי" מכוון למקום ההשתחויה והכריעה והתפלה, כמו שאדם נשבע בקבלה ובבית הכנסת וכדומה לזה. והנראה לי הוא שהשביעו במילה, בגלל שתים מתכונותיה. א. מצאנו שהשבועה היא בששה דברים: באלהים, בתורתו ובמצוותיו, בקדושתו, בחיי הנביא, ובחיי הנשבע. באלהים – כנאמר: שבועת ייי תהיה בין שניהם; בתורה ובמצוות – כנאמר: לתורה ולתעודה אם לא יאמרו וגו'; בקדושתו – ככתוב: נשבע ייי אלהים בקדשו. ועל פי אחד הפרושים מדשתי ובן גרני; ובחיי הנביא – כנאמר: חי ייי וחי נפשך; בחיי הנשבע עצמו – אם לא – יעשה אלהים בו כך וכך – ככתוב: כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף. והמילה הרי היא אחת מהמצוות. ב. אנו יודעים שהיו נשבעים בכל דבר חדש ובלתי מיושן וקרוב אליהם, ומצות המילה היתה קרובה אז. וכן מצאנו ששאול נשבע: כי חי ייי המושיע את ישראל, וכוונתו לענין מכמש. ודוד נשבע: אשר פדה את נפשי מכל צרה. ושלמה נשבע: אשר הכינני ויושיבני על כסא דוד אבי. ועל זמן הישועה אמר שלא ישבעו עוד בגאולת מצרים, מפני שהיא רחוקה, אלא בגאולה מן השעבוד, שהיא קרובה, כנאמר: כי אם חי ייי אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון וגו'. ואמר עוד: והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני. כל אחד ישבע: במי שהשכיחני צרותי ודאגותי. ואם כך הוא, מפני מה נשבע צדקיהו לירמיהו: חי ייי אשר עשה לי את הנפש הזאת אם אמיתך, ולא נשבע בקרוב יותר? ונבאר שזה היה קרוב לדבר שהעסיק אותם אז, שכל מי שיבקש חסות והיתה לו נפשו לשלל וחי, וצדקיהו אם יבקש חסות "וחיתה נפשך", ושלא יהרג את ירמיהו. והשבועה בשמים היא שבועה באלהים ומלאכיו ככתוב: כי אשא אל שמים ידי. ובנוגע למלאך אמר: וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וזה רמז להופעת האותות השמימיים. וכן השבועה בימין ובזרוע עוזו, רמז לאותות הנראים בארץ, ו"בנפשו", הוא כמו בשמו, כנאמר: אשר לא נשא לשוא נפשי, ר"ל שמי.