ר' סעדיה גאון על בראשית ד:יג

1וההודעה הרביעית – התשובה. ובה אמר אחרי זה: ויאמר קין אל ייי גדול עווני מנשוא. שלוש מילים אלה מרמזות לשלושה מארבעת היסודות שבתשובה, שהם ארבעה. גדול, מרמז שהתחרט בחרטה גדולה. עווני, רמז שלא ישוב לחטא עוד, וכאילו אמר: לא יהיה לי עוד עוון כמותו. מנשוא – רמז לבקשת סליחה כי נשא היא מהמלות המורות על סליחה. ואשר לקבלה שלא ישנה בחטאו זה (ממש) לא הוצרך לרמז אליה שהרי אי אפשר להרוג אדם אחד יותר מפעם אחת. והרחיב ואמר: אם גירשת אותי היום, כדי לעורר רחמים וחנינה, וכאילו כך אמר לפני אלוהים: אמנם חטאתי, ואם גזרת להרגני, כי לא יחיה החוטא לפניך, הרי ידוע לפניך שלא אברח מפניך, ולוא גם התפוררו אברי בעפר, כי אין עתה מכלה את בני האדם, לא את הצדיקים ולא את הרשעים, אלא אתה מפורר את חלקי גופם בעפר, ומחזירם אחר כך (לקיומם). ואיך שלא יהיה, מפניך לא אלך, רחמני איפוא, ושוב אלי.

2אכן מצאנו באנשים שונים, שכל אחד השתדל לרצות (את קונו), ולבקש רחמים מאת השם. האחד אמר: הלילה לך מעשות וגו', ואחר אמר: ושמעו מצרים כי העלית בכוחך וגו', ועוד אחר: ומה תעשה לשמך הגדול. ועוד אחר: הננו לפניך באשמתינו כי אין לעמוד לפניך על זאת וגו'. ואחר: מה בצע בדמי ברדתי אל שחת. ומה הוא דרך החכמה בזה שדברי הבריות יש להם פעולה אצל הבורא והם משיבים את חמתו ומבטלים את גזירתו? נאמר, אין זה מפני שיש למקרים פעולה על ה', כי לא כעס ולא ריצוי יש להם שלטון עליו, אבל הנרצה בתחנוני בני אדם, היא כוונת לבם השלמה, כי אפשר שיאמר אדם: רחמני וסלח לי, בהרגל ושיגרה, בלא כוונת הלב. אבל כשהוא מקבל על עצמו לבוא בדברי ריצוי ופיוט (כנים), הוא מרכז (?) את מחשבתו ומכוון את לבו כדי למצוא להם הבעה. וכך נעשה המענה הרך והפייטני גורם להשבת חימה בגלל שלמות הכוונה. וכל מי שהתאמץ ביותר בכוון לבו לשם יתברך, חידש דבר (בתפילתו). אברהם חידש: אל נא יאמרו שהוא הורג צדיק עם רשע, וביקש בו רחמים על אחרים, ומשה חידש בתפילתו: אל נא יאמרו הגויים מבלתי יכולת ייי לקיים את הבטחתו להם בא עליהם בעלילות עד שאבדם. ודוד פתח אם תאבדני בעווני, אין תועלת בכך, אבל אם תמחה פשעי, יהיה בזה משום תועלת וחכמה. ועזרא פתח ואמר: הננו לפניך ועשה בנו כרצונך, וכמו שאמרנו קודם. וכן עוד מהראשונים עמדו לפני רבונם והמציאו דברי פיוס ותחנונים לא מפני שהם פועלים עליו, אלא מפני פעולתם עליהם. וכל המרבה בחידוש דברים והתעוררות ותחנונים הרי זה משובח. ומשום כך המציא קין את דברי הפיוס האלה ואמר, אם תקטלני לא אכחד, לא בקבר ולא במקום אחר סתר לי מפני, החייני איפוא וקיימני. ואחר כך התחיל קין לעורר רחמים על עצמו בדרך אחרת ואמר: והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני. וכוונתו, כמו שאמרנו קודם, שהנודד ממקום למקום פחד החיות הטורפות ושאר בעלי החיים עליו, יותר משהם על מי שעומד במקום אחד. כי המתיישב במקום אחד מסדר לעצמו מקומות מחסה מפני המזיקים.