ר' סעדיה גאון על בראשית ד:ז

1ואמר חטאת רבץ, ולא אמר רבצת, כי זה אחד משבעה פסוקים שבמקרא שהם גם זכר וגם נקבה: חטאת רבץ, מיתריו ויתדותיה, נס ונמלטה, ודליותיו שלחה, יסודו ונפלה, תמס יהלך, בלא יומם תמלא. ויש שהראשון נמשך אחרי השני, ויש והשני נמשך אחרי הראשון, הכל לפי הענין, והיותר נכון בפסוק הזה להתאים את הראשון אל השני ולאמור עוון רובץ או חטא רובץ כי סוף הפסוק בלשון זכר, ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו.

2וקשר השי"ת בתוכחת קין שלושה ענינים גדולים, שיש בידיעתם תועלת לעובדי ה': א. (רמז) ליום שבו יעמוד האדם על גמולו, כי אמר חטאת רובץ, ולעולם הזה שני פתחים: לכניסה וליציאה. ולזה רמז במלת שם (שהיא נאמרת) במקומות שונים, כגון מה שאמר איוב וערום אשוב שמה. ואליהו אמר: שם יצעקו ולא יענה. ודוד אמר: שם פחדו פחד, ושלמה אמר: כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם. וכמו שאנו עומדים לבאר בפרשת אם בחקותי.

3ב. והענין השני ענין הבחירה והרשות (הניתנת לאדם). והוא שאמר: ואליך תשוקתו, דוגמת מה שאמר לחוה: ואל אישך תשוקתך. כמו שנתן לאיש את היכולת להטות את האשה לרצונו, כך נתן לבני אדם את הכח להטות את מחשבתם לטובה או לרעה, כרצונם. ולפיכך אמר: ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו' ובחרת בחיים. ואם ידמה אדם שיש גם פסוקים שהם קרובים לשיטת הכפיה, אני אזכיר את זה בפרשת כי אני הכבדתי ואדבר בפסוקים האלה כפי היכולת.

4והענין השלישי התשובה, כי רמז עליה באמרו: ואתה תמשול בו. ואליך תשוקתו, קודם החטא, ואתה תמשול בו, בדרך תיקון (שלאחר החטא) וזה על ידי התשובה, ויש בה ארבעה חלקים: העזיבה, החרטה, הוידוי, והקבלה להבא. ונבאר את זה היטב במקומות שונים בפירוש התורה ובספרי הנביאים ואזכיר את עיקריה בפרשה שאחרי הפרשה הזאת, (המדברת על חטא קין, שאחרי הספור הזה). ומפני מה נתייסר הבל על אף צדקתו, ובמה נענש קין על פשעיו, ואיזה ממעשה התשובה עשה קין, ומה היא התועלת שהביאו לו מעשיו, הרי חמשה ענינים אלה כלולים בפרשה הסמוכה שבה אמר: (תרגום הפסוקים ב – טז).