ר' סעדיה גאון על בראשית ד:ח

1תרגמתי "ויאמר קין אל הבל אחיו": מקאולה̈ – דברו זה עם זה. כי לו היה כאן דיבור סתם היה צריך לפרש (מה אמר) וזה לא נמצא. אבל האמירה ההדדית – הויכוח, אינה צריכה פירוש כזה. וכיוצא בזה: והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר דבר המלך מגיע וגו', כלומר נשי השרים יתווכחו עם השרים וכדומה לזה: ונשפטתי כאשר נשפטתי את אבותיכם. וההתווכחות היא בין שני אנשים, כמו שאמר בדרך משל: שפטו נא ביני ובין כרמי, ועוד: אשר נשברתי את לבם הזונה, פירושו (בערבית) כאסרת, כי הפעלים מכאסרה̈ ומחאמלה̈ פירושם התנצחות בין שני אנשים, ככתוב: דבר מי יקום ממני ומהם.

2וההודעה הראשונה (שבפרשה זאת): הריגת הבל על ידי קין, שהרי אמר: ויהרגהו. ונאמר בתחילתה: ויהי בהיותם בשדה, כי עשה כך, כשהסתתר מפני אדם, כדי שלא יצילוהו, או מפני ששם לו קבר באדמה, במקום שאדם לא ימצאנו או כדי שישליכנו לחיות ולעופות. והוסיף "ויקם" ללמד שהרגו בצדיה, כמו שנאמר וארב לו, וקם עליו, והכהו נפש. ואפשר שהוסיף מלת אחיו לרמז שהבל הפציר בו והתרפס לפניו והתחנן לו ולא השגיח בו, מעין מה שאמר: על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו.

3וכבר שאלו בענין זה, כיצד ידע קין איך להרוג ונאמר שלמד זאת מאדם (שהרג בעלי חיים) לצורך מצוה או לצורך רפואה, או באקראי. ושאלו עוד, ומפני מה לא מנע החכם, הכל יכול, את קין מהרוג את הבל, והיה עושה בזה חסד עם זה בהצלת חייו ועם זה בהצלתו מן החטא. והוסיפו עוד: הלוא מה שקיבל את קרבן הבל ולא שעה אל קין גרם לכך, כי בזה עורר את השנאה והביא לידי רציחה ולא הציל ונשיב על הכל ונאמר: מותו של הבל ומותם של כל הנרדפים, וביחוד של הנביאים, לא היה מובן, לו ברא הבורא רק את העולם הזה בלבד, ולוא לא היה לו הכח להחיות את המתים. כי כל מת היה אובד וישותו חולפת לעולם, וכל רשע היה מבצע את מעשה רשעו ומת, ונחלץ מעונש על מעשהו. אבל מאחר שבורא העולם ראה בחכמה לברוא גם עולם אחר שהוא מיועד לגמול הנעשקים ולעונש הרשעים, נעשו שני עולמות כשני ימים סמוכים זה לזה והשני משלים את מה שחיסר הראשון, ואל ישמח הרשע ביום הראשון, כי עתיד הוא שיפרעו ממנו ביום השני, לפי מה שנתחייב. ואל יתעצב הנעשק ביום הראשון, כי עתיד הוא לבוא על גמולו ביום המחרת, כפי מה שיזכה, ואין ביניהם אלא מוקדם ומאוחר בלבד. ובגלל זה אל יכביד העושק את ידו על הנעשק ביום הראשון, כי יש יום שני שבו יבואו שניהם על גמולם. ואם ימותו יחזיר את שניהם (כדי לענוש את זה ולגמול טובה לזה) כמו שאנו עומדים לבאר את ענין השכר והעונש אשר בעולם הבא בפרשת אם בחוקותי ובפרשת ראו עתה כי אני אני הוא וכמו שביררנו את ענין יום הייעוד ויום התחיה בספר האמונות הרי, שאין בני האדם מתיאשים על ידי הרשע שהרשעים עושים לצדיקים בעולם הזה אלא מפני רפיון אמונתם בעולם הבא.