ספר ההגיון יג

1הַנֶּעֱרָכִים. הַשָּׁוִים וּכְלָלֵיהֶם. הַדּוֹמִים וּכְלָלֵיהֶם. א הַנֶּעֱרָכִים מִתְדַּמִּים אוֹ בְסוּג, אוֹ בְמִין, אוֹ בְמִקְרִים. בְּסוּג מִתְדַּמִּים הַמִּינִים, בְּמִין – הָאִישִׁים, בְּמִקְרִים – מִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַהוּת אַחַת אוֹ כַּמּוּת אַחַת, וּמִתְחַלְּקִים לְשָׁוִים וְדוֹמִים.

2הַשָּׁוִים הֵם שֶׁמִּשְׁתַּוִּים בְּכַמּוּת אֵיכוּתָם. דֶּרֶך מָשָׁל, אִם נֹאמַר: כָּל כָּךְ נֶאֱהָב הַחֶסֶד כְּמוֹ הַמִּשְׁפָּט, הַכַּוָּנָה בָזֶה שֶׁכָּל כָּךְ טַעַם יֵשׁ בַּחֶסֶד שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱהָב כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּמִּשְׁפָּט, וְנִמְצְאוּ הַחֶסֶד וְהַמִּשְׁפָּט שָׁוִים בְּכַמּוּת אֵיכוּת זֶה שֶׁבָּהֶם, דְּהַיְנוּ הֱיוֹת נֶאֱהָב. כְּלָלֵי הַשָּׁוִים: 1 מַה שֶּׁנּוֹפֵל בְּאֶחָד מִן הַשָּׁוִים נוֹפֵל בַּחֲבֵרוֹ. פֵּרוּשׁוֹ: זֶה צָרִיךְ שֶׁיּוּבַן בְּמַה שֶּׁנּוֹפֵל בְּאֶחָד מֵהֶם מִצַּד הַבְחָנָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, שֶׁבָּה הוּא מִשְׁתַּוֶּה לַחֲבֵרוֹ. דֶּרֶך מָשָׁל, הַמִּשְׁפָּט: כְּחֶסֶד לִהְיוֹתוֹ נֶאֱהָב יְצַוּוּ עָלָיו הַשְּׁלֵמִים, וְזֶה כִּי צִוּוּי הַשְּׁלֵמִים עָלָיו תָּלוּי בִּהְיוֹתוֹ נֶאֱהָב. אָמְנָם, אִם תֹּאמַר: לַחֶסֶד צָרִיךְ רֹךְ לֵב, – לֹא תִּגְזֹר מִפְּנֵי זֶה שֶׁלַּמִּשְׁפָּט צָרִיךְ, כִּי אֵין זֶה תָּלוּי בְּמַה שֶּׁהֵם שָׁוִים, שֶׁהוּא הֱיוֹת נֶאֱהָב, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לַחֶסֶד בִּפְרָט לְפִי עִנְיָנוֹ. 2 מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ בּוֹ אֶחָד מִן הַשָּׁוִים, גַּם חֲבֵרוֹ יִהְיֶה שַׁיָּךְ בּוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: בְּלֵב דּוֹרֵש הַטּוֹב יָנוּחַ הַחֶסֶד, אִם כֵּן גַּם הַמִּשְׁפָּט. 3 שְׁנַיִם שֶׁמִּשְׁתַּוִּים אֶל שְׁלִישִׁי, מִשְׁתַּוִּים בֵּינֵיהֶם.

3הַדּוֹמִים הֵם אוֹ דוֹמִים בְּאֵיכוּת, אוֹ בִפְעֻלָּה וְהֶפְעֵל.

4הַדִּמְיוֹן הוּא פָשׁוּט אוֹ מֻרְכָּב; הַפָּשׁוּט – בֵּין שְׁנַיִם, הַמֻּרְכָּב – בֵּין אַרְבָּעָה. דֶּרֶך מָשָׁל: הַפָּשׁוּט – הָאָדָם וְהָעֵשֶׂב דּוֹמִים בְּחֻלְשָׁה, וְאֵין כָּאן אֶלָּא שְׁנֵי נוֹשְׂאִים; הַמֻּרְכָּב – הַשַּׂר בְּעַמּוֹ כְּחוֹבֵל בָּאֳנִיָּתוֹ, וְהַיְנוּ לְעִנְיַן הַהַשְׁקָפָה וְהַהַנְהָגָה, וְאֵין הַדִּמְיוֹן מִשְׁתַּלֵּם אֶלָּא בְאַרְבָּעָה נוֹשְׂאִים: שַׂר וְחוֹבֵל, עַם וָאֳנִיָּה. כְּלָלֵי הַדּוֹמִים: 1 כָּל שְׁנַיִם דּוֹמִים צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ גַם כֵּן בִּלְתִּי דוֹמִים. פֵּרוּשׁוֹ, כִּי הַדִּמְיוֹן אֵינוֹ הֱיוֹתָם אֶחָד, אֶלָּא הֱיוֹתָם שְׁנַיִם, שֶׁיִהְיֶה דִמְיוֹן בֵּינֵיהֶם. אִם כֵּן מֻכְרָח הוּא שֶׁיִּבָּדְלוּ בְאֵיזֶה הֶבְדֵּל, וְיִתְדַּמּוּ אַחַר כָּךְ בְּאֵיזֶה דִמְיוֹן. דֶּרֶךְ מָשָׁל, אִם תֹּאמַר: אָדָם דּוֹמֶה לְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה – לֹא מִפְּנֵי זֶה תִּגְזֹר אִם כֵּן צוֹמֵחַ מִן הֶעָפָר, כִּי אֵינוֹ אֶלָּא דוֹמֶה לְעֵשֶׂב בְּאֵיזֶה עִנְיָנִים, אַךְ לֹא בַכֹּל. 2 מַה שֶּׁנּוֹפֵל בְּאֶחָד מִן הַדּוֹמִים בִּבְחִינַת מַה שֶּׁמִּתְדַּמֶּה, נוֹפֵל גַּם בַּחֲבֵרוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַצִּנּוֹרוֹת הַדַּקִּים וּמְבוֹאוֹת הַהַשְׂכָּלָה בִּילָדִים הֵם שָׁוִים; כְּמוֹ שֶׁאֵלֶּה לֹא יוּכְלוּ לִכָּנֵס בָּהֶם מַיִם רַבִּים בְּבַת אַחַת, כָּךְ אֵלֶּה לֹא יוּכְלוּ לִכָּנֵס בָּהֶם מֻשְׂכָּלוֹת רַבּוֹת בְּבַת אַחַת.