ספר המכריע לג

1גרסינן בשילהי פרק כל הבשר כתוב במקצת ספרים והילכתא מעמידין בקיבת נבילה ובקיבת שחיטת עכו"ם ובקיבת כשירה שינקה מן הטריפה וכל שכן בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה מאי טעמא דחלב המכונס בעור הקיבה פירשא בעלמא הוא.

2ובמקצת ספרים אינו כתוב.

3ועיין בפסקיי בפרק אין מעמידין שביארתי שזה הלשון אינו ל' התלמוד אלא לשון אחרונים הוא שטעו וסברו כי הקיבה היא פירשא בעלמא ואין לסמוך על לשון זה ועל פסק זה כלל כי הקיבה היא חשובה חלב גמור כאשר ביארתי שם.

4וראיתי שכתבו משם רבינו תם זצוק"ל שגורס זה הלשון ופוסק הלכה כן וגם פוסק הלכה כדברי המשנה דתנן כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה וגם כדברי הברייתא דתניא קיבה שבישלה בחלבה אסורה ומחלק ואומר דהאי דתנן כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כגון ששחטו את הגדי מיד לאחר שינקה משדי אמו אותה חלב ודאי אסור שהוא עדיין חלב גמור מתוך שלא שהה בקיבה כי אם מעט וכן נמי מאי דתניא קיבה שבישלה בחלבה אסורה בעוד שהוא מתוק ולא (שהאי) [שהא] והאי דאמרינן הלכתא כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה מותר' היינו שנשתהא בתוך הקיבה והחמיץ שראוי להעמיד בו חלב אחר מפני שהוא חזק וכיון שהחמיץ כבר בין כשירה שינקה מן הטריפה או מן הטמאה מותר ואין בו איסור לא משום חלב טמאה ולא משום חלב טריפה ואין תורת חלב עליו ופירש' בעלמא הוא ומותר למולחו בתוך עור הקיבה עצמה היכא דנשתהא ומהן רגילין העם שלא ימלחו אותה שהחמיצה אטו אותה שלא החמיצה.

5ואינו נראה לי זה החילוק כלל שבאותו הלשון דתנן בפרק כל הבשר כשיר' שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה באותו לשון עצמו כתוב בפרק מעמידין בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה ואילו היה זה החילוק ביניהן היה לו לבעל התלמוד לבאר דבריו לפרש דהאי דתנן כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כשלא החמיצה אבל אם החמיצה מעמידין בה אלא ודאי מדלא ביאר כך אלא כתב סתם מעמידים בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה שמע מינה כי זה הפסק בא לעקור דברי המשנה כי המשנה סוברת חלב הקיבה חלב גמור הוא וזה הפסק סובר כי פירשא בעלמא הוא אבל לחלק בין החמיץ ללא החמיץ לא עלתה על לב בעל התלמוד וסברא בעלמא היא שעלתה על לב מי שהעמיק לדקדק מה אבל שיטת התלמוד אינה מוכחת כן שלעולם כל פסק שבתלמוד כך הוא או יעקור מה שאמר למעלה או יחלק בדבריו ויפרש שכל האמור למעלה אינו אלא בענין זה ולא בענין זה.

6וכיון שראינו שהנה לא חילק דבריו אלא כתב סתם והילכתא מעמידין בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה שמע מינה עקר כל דברי המשנה דתני קיבה אסורה.

7אבל נראה לי שזה הפסק אינו לשון בעל התלמוד אלא לשון האחרונים שהרי אינו כתוב בכל הגמרות והמורה לא גריס לה כלל ולשון אחרונים הוא שסמכו על מאי דאמרינן בפרק אין מעמידין דקיבה פירשא בעלמא הוא ולא היא שהרי המורה מבאר בפרק כל הבשר דהוא חלב גמור ולא שם זה החילוק בין החמיץ ללא החמיץ אלא כל חלב הקיבה הוא חלב גמור וכך מצאתי בתשובות רבינו שלמה הקטן בר' שמעון זצוק"ל שכתב חלב הקיבה שנמלח בעורה אני הייתי נוהג בה היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר וטועה הייתי בכך שהייתי סבור מדאמרינן גבי קיבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה שמע מינה פירשא בעלמא היא.

8ולא מסתברא אלא חלב גמור הוא דתנן כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה שמע מינה חלב גמור הוא ותניא נמי לעיל קיבה שבישלה בחלבה אסורה וקיבה של עולה דשרייא משום דלאו גופה הוא אלא שינקתו מאמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון בקערה ומותר כדתנן טריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה.

9ובהלכות גדולות אינו כתוב זה הפסק ולא כתב אלא לשון המשנה כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה ואילו היה זה הפסק לשון התלמוד היאך לא היה כותבו.

10ורבינו יצחק זצוק"ל כתב אותו וגם הערוך כתבו בערך פרש.

11ונראה לי שאין לסמוך בזה הפסק כלל לעקור דברי המשנה והברייתא.

12וראיתי שאוסרים הקיבה ששהתה בעורה שנים ושלשה ימים ואפילו בלא מליחה ומביאים ראיה לדבריהם מנודות העכו"ם שצריכין עירוי שלשה ימים מפני שבלעו מן האיסור וה"ה הכי נמי הקיבה ששהתה בעורה אפילו בלא מליחה בלעה מן האיסור ואסור להעמיד בה חלב.

13ואין הנדון דומה לראיה דלא דמיא הקיבה לנודות דנודות של עכו"ם כיון דרמו בהו חמרא ובלעי מחמרא דאיסורא כי הדר ישראל ומשוי בהו חמרא בלע מטעמא דאיסורא.

14אבל עור הקיבה כיון דברייתא היא בכך לעמוד שם חלב תמיד כל גישתא דידה מחלב היא וכי שהייה בתר שחיטה כמה יומי אין כח בעור ליתן טעם בחלב משום דגישתא דההוא עור מלא מבליעת החלב הכנוס לתוכו תמיד והילכך לא בלע חלב הקיבה מטעם העור כלל עד שיבשלנו עמה כדתניא בברייתא או שימלחנו עמה דמלוח הרי הוא כרותח ומפני טעם זה אין לאסור הקיבה בלא מליחה כמו שאסרנו יין הנודות כל שכן דבשר בחלב לא נאסר אלא על ידי בישול וכדאמרי' דאי שרו ליה לבשר בחלב כולי יומא לא מיתסר.