ספר המכריע לד

1גרסינן בפרקא קמא דיבמות לא קשיא כאן שהכיר בה כאן שלא הכיר בה דייקא נמי דקתני שנמצאו ולא קתני שהיו.

2פירוש דרב אסי כשהכיר בה ומש"ה קדושיה קידושין ומתניתין כשלא הכיר בה דהוי מקח טעות ואין קידושיה קידושין.

3וקשיא לי מאי דתנן בפרק אלמנה ניזונת הממאנת והשנייה והאילונית אין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואם מתחילה נטלה לשם אילונית יש לה כתובה מדקתני סיפא ואם מתחילה נטלה לשם אילוני' יש לה כתובה מכלל דרישא כשלא הכיר בה היא.

4ואמרינן בגמרא אמר שמואל לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת יש להם.

5תניא נמי הכי נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה כגון הממאנת וחברותיה אין להם מנה מאתים אבל תוספת יש להן השתא איכא למידק מרישא לאילונית תוספת ואע"פ שלא הכיר בה שמע מינה קידושיה קדושין הן דאי אינן קדושין זנות בעלמא הוא ואמאי שקלא תוספת אלא ודאי קדושין הן ובעי גיטא ותו מדקתני אין לה כתובה שמע מינה כתובה הוא דאין לה הא גיטא בעיא דאי לא בעיא גיטא פשיטא דאין לה כתובה דהא לאו איתתיה היא והכי נמי דייקינן בגמרא בפרק המדיר על מאי דתנן התם כנסה סתם ונמצא עליה נדרים תצא שלא בכתובה כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא.

6ובפ' השולח גט תנן המוציא אשתו משום אילונית לא יחזיר וכו' והתם מוכח רב שלא הכיר בה הוא ומוציאה בגט.

7ופירש התם המורה המוציא אשתו בגט משום אילונית שלא הכיר בה משכנס' ומכל מקום צריכה גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין רבי אומר לא יחזיר שמא תינשא ותלד ויאמר אילו הייתי יודע שכן אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך לפיכך אומרין לו קודם גירושין הוי יודע שהמוציא אשתו משום אילונית לא יחזיר.

8וקשיא לי בהאי פירושא טובא וכי יש אילונית יולדת דאמרינן לא יחזיר שמא תינשא ותלד.

9ואמרינן בסיפא דמתניתין נמי נישאת לאחר והי' לה בנים וכו' ואילונית מי קא ילדה והא תני וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות ואם איתא דיש אילוני' שיולדת אמאי אם נמצאו אילונית צרותיהן מותרות וניחוש דילמא ילדה ואישתכח למפרע צרת ערוה וקיימא עליה בכרת ובניה ממזרים אלא ודאי מדאמרינן צרותיהן מותרות שמע מינה קים לן דאילונית לעולם לא ילדה והילכך צרתה מותרת דקידושיה לא הוו קדושין והכא היכי אמרינן דילדה.

10ונראה לי לתרץ דאילונית שהוחזקנו בה שהיא אילונית לא ילדה ועלה קאמרינן ביבמות צרותיהן מותרות ומתני' דהשולח גט מיירי בספק אילונית.

11והיכי דמיא ודאי אילונית והיכי דמיא ספק אילונית כדתנן בפרק יוצא דופן בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת כ' והיא אילונית ולא חולצת ולא מתייבמת בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס ולא חולץ ולא מייבם ואמרינן בגמרא ורמינהי אחד בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רבי והוא שנולדו בו סימני סריס אמר רבא דייקא נמי דקתני והוא הסריס שמע מיניה.

12וכי לא נולדו בו סימנין עד כמה תנו רבי חייא עד (רוב) [ב'] שערות.

13וכי היכי דמתרצינן בסריס הכי נמי באילונית דאע"ג דהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות אינה אילונית שפטורה מן החליצה ומן היבום עד שיולדו סימני אילונית או עד רוב שנותיה שהן ל"ו שנה.

14וסימני אילונית הם מפורשין בפרק הערל דאמרינן התם ת"ר איזו היא אילונית כל שהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות ואפילו הביאה לאחר מכן הרי היא כאילונית לכל דבריה ואלו הן סימניה כל שאין לה דדין ומתקשה בשעת תשמיש.

15רשב"ג אומר כל שאין לה שיפולי מעים כנשים.

16ר' שמעון בן אלעזר אומר כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין איש לאשה ואמרינן נמי התם אמר רבי אבהו סימני סריס ואילונית אין עושין בהם מעשה עד שיהו בן עשרים.

17נתברר לנו שאינה אילונית ודאית עד שהגיעה לעשרים שנה ונולדו בה סימני אילונית ולא הביאה שתי שערות ואפילו אם הביאם לאחר מכאן כיון שנולדו סימני סריס ועברו עשרים שנה אינן כלום.

18ואם הגיעה לעשרים שנה ולא הביאה שתי שערות ולא נולדו בה סימני אילונית היא בספק עד ל"ו שנה שהן רוב שנותיה אם הביאה שתי שערות הרי היא ככל הנשים ואם יולדו סימני אילונית או שתשהא עד רוב שנותיה ולא תביא שתי שערות היא אילונית גמורה ומתני' דיבמות כגון שנמצאת אילונית גמורה שהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות ונולדו בה סימני אילונית או שהיא בת ל"ו שנה ולא הביאה שתי שערות זו היא אילונית גמורה שקדושיה קדושי טעות וצרתה מותרת ומתניתין דפרק השולח בספק אילונית כגון שהיא בת עשרים שנה ולא הביאה שתי שערות ועדיין לא נולדו בה סימני אילונית ובעלה חושש שמא תהא אילונית ומוציאה בגט מפני שעדיין לא הוחזקה אילונית גמורה או בסימנין או ברוב שנים שיהו קדושיה קדושי טעות לצאת בלא גט ואין הטעם מפני שכנסה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כדפריש המורה אלא אע"פ שהיא ארוסה כיון דלא מיתוקמא מתניתין אלא בספק אילונית היא צריכה גט והילכך מודיעין אותו שלא יחזיר שמא תנשא לאחר ותלד ונמצאת שאינה אילונית ויקלקלנה וכשמגרשה אינו נותן לה כתובה מפני שהיא ספק אילונית והמוציא מחבירו עליו להביא הראיה הילכך אם נשאת לאחר והיו לה בנים והיא טוענת כתובתה מן הראשון מפני שכבר נתברר שאינה אילונית אמר רבי יהודה אומרין לה שתיקותיך יפה ליך מדיבוריך שלא יקלקלך שאע"פ שהודענו לו שאף אם לא תמצא אילונית לא יחזיר יכול לומר מפני הספק גרשתיה ולא חשתי בחזרתה ונתתי לה גט בכל לב אבל לא ידעתי שתלד ואתחייב בכתובתה שאילולי כן לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים.

19תדע דבספק אילונית מיירי' ולא באילונית גמורה דהא דומיא דשם רע קתני שהוא ספק ואין הדבר ברור אם הוא אמת או אם הוא בדאי (ונראה) [ונדר] נמי ספק הוא אם יזקק לה חכם להתירה ודכותה נמי אילונית בספק אילונית מיירינן שאין הדבר ידוע אם היא אילונית גמורה או אם היא אשה ראויה.

20ואע"פ שהוכחתי שאין אנו צריכין לחלק כאן בין ארוסה לנשואה דאפילו ארוסה צריכה גט מכל מקום מה שחילק המורה גבי אילונית בין ארוסה לנשואה דארוסה נפקא בלא גט ונשואה בעיא גיטא ואע"פ שהוא אילונית גמורה ואין אדם עושה בעילתו בעיל' זנות הוא נכון ועיקר.

21ובזה יש לתרץ מאי דקשי לי גבי אילונית דאשכחת דבעיא גיטא כדמוכח בפרק אלמנה נזונת דמתניתין דיבמות מיירי בארוסה דנפקא בלא גיטא אבל נשואה בעיא גיטא ואין צרתה מותרת ודבר זה הוא מחלוקת רב ושמואל דהכי תנן בפרק המדיר המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה על מנת שאין לה מומין ונמצאו לה מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה.

22ואמרינן בגמרא איתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה ממנו גט ושמואל אמר אינה צריכה ממנו גט.

23אמר אביי לא תימא טעמיה דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה פירוש ויש לה כתובה אלא טעמיה דרב אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.

24פירוש ושמואל סבר כל הבועל על דעת קידושין הראשוני' הוא בועל.

25תנן כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה כתובה הוא דלא בעיא הא גיטה בעיא מאי לא קידשה על תנאי וכנסה סתם ותיובתא דשמואל לא קידשה סתם וכנסה סתם פי' סיפא לאו ארישא קאי דלעולם היכא דקדשה על תנאי אע"פ שכנסה סתם על דעת קידושין הראשונים הוא בועל ואינה צריכה ממנו גט וסיפא מילתא באנפי נפשיה הוא והכי קאמר קידשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה שאע"פ שלא פירש לא יכול הוא לומר לה אי אפשי באשה נדרנית או באשה בעלת מום אבל גט בעיא כדמפרש ומאי שנא כתובה דלא דאמר אי איפשי באשה נדרנית גט נמי לא תיבעי.

26אמר רבה גט מדבריהם וכן אמר רב חסדא גט מדבריהם פירוש מדאורייתא הכי נמי דלא בעיא גיטא אבל מדרבנן בעיא גיטא מפני שלא התנה עמה בפי' שלא יאמרו העולם אשת איש יוצאה בלא גט הצריכוה גט.

27רבא אמר ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא.

28פירוש לא קים ליה לתנא סתם דעת הבריות אם הם מתרצי' באשה נדרנית ואם לאו הלכך גבי ממונא אזלינן לקולא למי שהוא מוחזק בממון וגבי איסורא לחומרא והיא צריכה גט.

29ונראה לי דסתם אילונית אע"פ שלא התנה עמה כשקידשה על מנת שלא תהא אילונית כמפרש דמי דאנן סהדי דאין אדם חפץ באשה אילוני' שאין אדם נושא אשה אלא לבנים ואם נמצאת אילונית הן קידושי טעות ולא בעי גיטא והכי אמרינן בריש יבמות שאם נמצאו אילוניות צרותיהן מותרות מפני שלא היו קידושיהן קידושין ואין הצרות צרות ערוה.

30ואם לא נמצאת עד שכנסה הוי פלוגתא דרב ושמואל דלא עדיף סתמא דאילונית מקידש על תנאי דנדרים ומומין וכי היכי דפליגי רב ושמואל בקדשה על תנאי וכנס' סתם ה"ה הכי נמי פליגי במי שכינס את האילונית דרב סבר צריכה ממנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ובעל לשם קידושין ואע"פ שתמצא אילונית ושמואל סבר כל הבועל על דעת הקדושין הראשונים הוא בועל ואינה צריכה ממנו גט.

31וכן אני אומר במומין גדולי' כגון ריח הפה וריח החוטם או שגופה מלא שחוצים במקום שאינו נראה דמסתמא אע"פ שלא התנה עמה אם נמצאו בה מומין הללו אינה צריכה ממנו גט כדאמרינן בפרק אע"פ שהארוסה אינה אוכלת בתרומה משום סימפון פירוש שמא ימצאו בה מומין ויהיו קדושי טעות.

32ורבי' פירוש בפרק המדיר בהלכת המקדש את האשה שאין לחלק בין מומין למומין ועיין שם. ומתניתין דכתובות דפרק המדיר דתני צריך להתנות על המומין קא מיירי בשאר מומין הפוסלין בכהנים. ואם כנסה סתם ונמצאו בה מומין גדולים הללו לרב צריכה ממנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעיל' זנות לשמואל יוצאה בלא גט.

33ומתני' דיבמות דתנן אם נמצאו אילונית צרותיהן מותרות שמואל מוקי לה אפילו בכנוסה ורב מוקי לה דוקא בארוסה אבל בנשואה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וצרתה אסורה.

34וקשיא לי דתנן בפרק אלמנה נזונת הממאנת והשניה והאילונית אין להם כתובה וכו' עד ואם מתחלה נשאת לשם אילונית יש לה כתובה אלמא רישא בשלא הכיר בה הוא ואיכא לדיוקי התם כדדייקי' הכא כתובה הוא דלא בעי הא גיטא בעיא ותהוי תיובתיה דשמואל.

35ואין לתרץ כאן כגון שקידשה סתם וכנסה סתם כדתריץ גבי מומין ונדרים שטעם של אילונית כמפרש של מומין ונדרים נמי כדפרישית.

36ותו שאין לומר בסתם אילונית שני הטעמים שכתבנו כבסתם מומין ונדרים לא גט מדבריהם ולא ספוקי מספקא ליה דאי הוה צריכה גט מדבריהם לא הוה תני צרותיהן מותרות שהרי קדושי קטנה אינם אלא מדרבנן דמדאורייתא לא בעי גיטא ורבנן הוא דאצרכוה גיטא ותנן וכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת והכא היכי הוה שרי תנא ליבם צרתה.

37ואי הוה מספקא ליה כל שכן שתהיה צרתה אסורה מן התורה משום ספק הילכך גבי קדושי אילונית ליכא למימר מידי דודאי קדושי טעות הן ואינה צריכה גט אפי' מדבריהם ומשום דכנסה משמע דבעיא גיטא כרב דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקשיא לשמואל ויש לתרץ דשמואל מוקי לה לההיא מתניתין דתנן אין לה כתובה דמשמע הא גיטא בעיא בספק אילונית שהגיעה לעשרים שנה ולא הביאה ב' שערות ולא נולדו בה סימני אילונית במתניתין דהשולח גט הילכך בעי גיטא מספיקא דילמא לא תמצאה אילונית וקידושיה קידושין ובכתובה לית לה שמא ימצאו בה סימני אילונית או לא תביא שתי שערות עד רוב שנותיה והמוציא מחבירו עליו הראיה. אבל אם היתה אילונית גמורה הכי נמי אע"ג דכנסה לא בעיא גיטא.

38אבל תירוץ רחוק נראה בעיני דבשלמא מתני' דהשולח גט מוכח דבספק אילונית מיירי דקתני המוציא את אשתו משום אילונית דמשמע משום חששא אילונית כדתני משום שם רע שאין הדבר אלא ספק אבל התם דתני האילונית אין לה כתובה אילוני' גמורה משמע ולא ספק אילונית.

39והנכון בעיני לתרץ כן דשמואל סבר לעולם אפילו גיטא נמי לא בעי ולא תידוק הכי כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא שהרי הממאנת מי בעי גיטא ואפי' הכי קתני אין לה כתובה וה"ה הכי נמי אילונית אע"ג דלא בעיא גיטא קתני אין לה כתובה שכל אותן שאין להם כתובה שנאן התנא ביחד אע"פ שאין דינו שוה שיש מהם שהיא צריכה ממנו גט דהיינו השניה ויש מהן שאינן צריכות גט כגון הממאנת והאילונית ומאי דאמר שמואל התם לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת יש להן לא שנשואיה נשואין כלל אלא שהתוספת לא כתב לה אלא משום חיבת ביאה והרי בא עליה כדפריש המורה התם והא דדייקינן בפרק המדיר כתובה הוא דלא בעי הא גיטא בעיא לא מפני שבכל מקום משמע זה הלשון כך אלא משום דברישא תני המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרי' ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת דמשמע דלא בעיא גיטא והדר תני כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה דמשמע דבעי גיטא שלא רצה לשנות אינה מקודשת כדתני ברישא וגם התנא בא לחלק בין היכא דקדשה על תנאי ולא כנסה ובין היכא דכנסה סתם הלכך בעל כורחין הכי משמע מתניתין כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא אבל לעולם הך דבפרק אלמנה ניזונת אע"פ שאומר אין לה כתובה הכי נמי דאפילו גט לא בעיא דומיא דממאנת ולא קשיא ולא מידי.