ספר המכריע לה

1גרסינן בפרק השוכר האי בת תיהא עכו"ם בדישראל שפיר דמי ישראל בדעכו"ם אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור ריחא מילתא היא ורבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא. וק"ל היכי אמר רבא ריחא לאו מילתא היא וקא שרי להריח יין נסך האסור בהנאה והא בפרק כל שעה איפליגו אביי ורבא בהנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו דאביי שרי ורבא אסר.

2ופירוש המורה התם כגון ריח קטורת של ע"ז והתם מסתיי' רבא מריח הקטורת דאמרינן התם אין מועלין ודייק רבא מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא אלמא מהתם מוכח דסברי דהא ריחא מילתא היא אפילו בעל כרחו כל שכן ברצונו ובשלמא דאביי אדאביי לא קשיא דהתם בעל כרחו והכא מדעתו אלא דרבא אדרבא קשיא.

3ונראה לי לתרץ דהיכא שרי רבא הני מילי בריחו דיין נסך דלא חשיב ריחא דיין לברוכי עליה כי היכי דחשיב ריחא דבשמי' וריח הפירות כגון אתרוגא וחבושא וכי היכי דלענין ברכה לא חשיב ריחא ה"ה הכי נמי לענין איסורא לא חשיב.

4ושייכא פלוגתא דהכא דאביי ורבא לפלוגת' דרב ולוי בפ' כיצד צולין דאמרינן התם אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור דאזיל האי ומפטם ליה להאיך והדר האיך ומפטם ליה להאי ולוי אמר בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר שמן מותר ריחא לאו מילתא היא עבד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר.

5וכתב בעל הלכות גדולות בהלכות דם שחיבר והלכתא כלוי דמסייע ליה קרא משרה לנותן טעם כעיקר שאסור טעמא הוא דקא קפיד רחמנא אבל ריחא לא. ודוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא דעד כאן לא פליגי רב ולוי אלא שצלאו אבל צולין לא אמרינן.

6ואי קשיא דעבד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר הכי אמרינן דעבד עובדא דאיבשיל ליה גדי ודבר אחר ושרא ואיתמר האי בת תיהא עכו"ם בדישראל שרי ישראל בדעכו"ם אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור ריחא מילתא היא ורבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא וקם ליה אביי כשיטתיה דרב וקם ליה רבא כשיטתיה דלוי וקיימא לן אביי ורבא הלכה כרבא והויא ליה הלכתא כלוי דאמר ריחא ולאו כלום הוא, וכך השיב גם רבינו האיי גאון זצוק"ל דהלכה כלוי אבל דוקא בדיעבד ולא לכתחילה דבין רב ובין לוי לא קאמרי אלא שצלאו אבל צולין לא.

7וגם רבינו יצחק זצוק"ל פסק כאן הלכה כרבא ובפרק גיד הנשה אתיא בגררא לפלוגתא דרב ולוי ופסק הלכה כלוי ודוקא דיעבד אבל לכתחילה לא וגם המורה אמר בכיצד צולין דהלכה כלוי משום דפליגי בהא מילתא בבת תיהא ביין נסך אביי ורבא בשילהי ע"ז דאביי אסר ורבא שרי משום דריחא לאו מילתא היא ואביי ורבא הלכה כרבא.

8וקשיא לי דמאי דפסקי דכוותה דוקא דיעבד אבל לכתחילה לא דהא רבא שרי ביין נסך לכתחילה שיריח בו ישראל והשתא בריחא דאיסורא לא כל שכן.

9ונראה לי דמדברי רבא יש להתיר אפילו לכתחילה והאי דקא אמרי בפלוגתא דרב ולוי שצלאו לאו למימרא דדוקא בדיעבד שרי אבל לכתחילה לא אלא להודיעך כחו דרב דאפילו בדיעבד אסור אבל לוי דסבר ריחא לאו מילתא היא אפילו לכתחילה שרי כרבא.

10ורבינו חננאל זצוק"ל אמר אע"ג דאיכא למימר כרבא דריחא לאו מילתא היא קבל מרבותינו דאכתי צריכ' עיונ' ובהאי לא שרינן ליה דהא לא אפסיקא הלכתא בהדיא.

11ובפרק כיצד צולין פסק הלכה כרב משום דמיתוקמא מילתיה אליבא דכולי עלמא כדמוקי לה רבה בר בר חנה משמיה דריש לקיש ורב כהנא תני כוותי' ומר בר רב אשי סבר כוותי' דהכי אמרינן התם תני רב כהנא בריה דרב חיננ' סבא פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלה בכותח ההיא בוניתא דאטוואי בהדי בישרא אסרה רבא מפרזקיא בכותחא. מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי לא דקשה ליה ריחא לדבר אחר.

12ואינו נראה לי דאע"ג דתני רב כהנא כוותיה ומר בר רב אשי כוותיה לא סמכינן אלא אפיסקא דתלמודא דפסק אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם מדפרט יע"ל קג"ם שמע מינה בכל דוכתא הלכה כרבא.

13ויש להחמיר כרבינו חננאל משום מר בר רב אשי דהוא בתרא וקיימא לן בכולי תלמודא הלכה כמר בר רב אשי.

14ומאי דפסק תלמודא הלכה כרבא דוקא פליג עם אביי אבל מר בר רב אשי דהוא בתרא מיניה הילכתא כוותיה דהילכתא כבתראי בכל דוכתא דאיהו שמע למילתיה דרבא ולא סבר ליה דקים ליה דלית הלכתא כוותיה.