ספר המכריע לז
ספר המכריע · Sefer HaMakhria 37
Open in the reader →1גרסינן בפרק השוכר תנן התם הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה והאישבורן חיבור לטומאה ולטהרה אמר רב הונא הניצוק לטומא' ולטהרה לא הוי חיבור אבל לענין יין נסך הוי חיבו' אמר ליה רב נחמן לר' הונא מנא לך הא מילת' אילימ' מדתנן הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה לטומא' ולטהרה הוא דלא הוי חיבור הא ליין נסך הוי חיבור אימא סיפ' האישבורן הוי חיבור לטומא' ולטהרה לטומאה ולטהרה הוא דהוי חיבור הא לענין יין נסך לא הוי חיבור וכל שכן הניצוק אלא מהכא ליכא למשמע מינה.
2תנן נטל המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עכו"ם וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש שם כדי עכבת יין אסור הא עכבת יין במאי מיתסרא לא בניצוק ושמע מינה הניצוק חיבור תני ר' חייא כגון שפחסתן צלוחיתו אלא טעמא שפחסתו צלוחיתו אבל לא פחסתו לא תיפשוט מינה דניצוק אינו חיבור לא לעולם אימא לך פחסתו צלוחיתו תיפשוט לך ניצוק תיבעי לך ת"ש המערה מכלי אל כלי את שמערה ממנו מותר הא דביני ביני אסור שמע מינה ניצוק חיבור אי ניצוק חיבור אפילו דגויה נמי ליתסרי הא לא קשיא דמקטיף קטופי ולטעמיך אימא סיפא את שעיר' לתוכ' אסו' את שעירה לתוכה הוא דאסו' הא דביני ביני שרי אלא מהכא ליכא למשמע מיני' ת"ש המער' מחבי' לבור קילוח היורד משפ' חבית לבור אסור שמע מינה ניצוק חיבור, אי ניצוק חיבור אפילו בגויה דמנא נמי ליתסר לא צריכא דקא מקטף קטיפי מכל מקום קשיא תרגמה רב ששת בעכו"ם המערה דאתי מכוחו. אי הכי דחבית נמי ניתסר כח דעכו"ם מדרבנן הוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן דגויה דחבית לא גזרו ביה רבנן. פירוש אע"פ שעיקר הניסוך מכלי אל כלי הוא שהיה מערה הכהן ומנסך מן הכלי להספלים.
3וכדמוכח בפרק הנזקין גבי מטמא ומדמע ומנסך אפילו הכי כל כמה דלא שמעוניה דנתכון לנסך מן הדין להיות מותר דהא קיימא לן סתם מחשבת עכו"ם לע"ז לא אמרינן ועוד דהוי שלא בפני ע"ז אלא חומרא דרבנן היא דאמרינן דילמא ניסך והילכ' בההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן אבל בההוא דלא נפק לברא לא גזרו ביה רבנן.
4כתב רבינו חננאל זצוק"ל אע"ג דלא איסתייע רב הונא מהני מתנייתא קיימא לן כותיה דליכא מאן דפליג עליה.
5ורב נחמן לא פליג עליה אלא אמר ליה מנא לך הא מילתא דילמא אית בדידיה מתניתא וגמרא מינה אבל לא חלק עליו וגם רב ששת לא חילק עליו אלא דחה מתניתא ומתניתין ואמר מצינא לאוקימנהו בעכו"ם המערה ומפני זה נאסר הקילוח ולא משום נצו' אבל בהדיא לא פליג עליה אלא דחה סיועו שלא יכול להסתייע משם אבל בדבריו לא חילק. אמר להו רב חסדא להנהו סביתא כי מזבניתו חמרא לעכו"ם קטיפו קטופי אי נמי נפוצו נפוצי.
6כתב המורה קטופו קטופי שיפסוק ראש העליון של נצוק קודם שיגיע ראש התחתון לכלי של עכו"ם דאי נגע מקמי דליפסוק ראש העליון תו לא מהני הקיטוף דאיחבר ליה בניצוק וסבירא לן דנצוק הוי חיבור וכך הלכה.
7או נפוצו נפוצי עמדו מרחוק וזרקו היין לכלי של עכו"ם כי היכי דלא נהוי נצוק.
8ובדברי רב ששת כתב המורה הלכה כרב ששת שאין אדם חלוק עליו ואם שפך העכו"ם מן הכלי מותר מה שנשאר בכלי וכיון שפסק המורה דנצוק הוי חיבור אם כן מה שמתיר בשפיכת העכו"ם מן הכלי מה שנשאר בכלי כגון דקטיף קטופי או נפיץ נפוצי שכיון שהקילוח היוצא לחוץ נאסר בשפיכתו גם מה שבכלי נאסר על ידי חיבור הקילוח שהוא נצוק אלא ודאי בכי האי גוונא שרי כגון דקטיף קטופי וכך פסק גם רבינו יצחק מפאס זצוק"ל דנצוק הוי חיבור.
9וכך מוכחת הסברא שכיון ששום אמורא לא חלק על רב הונא ועל רב חסדא דאמר דנצוק הוי חיבור הלכתא כוותייהו ומאי דמקשו לרב הונא ר' נחמן ורב ששת אינן אלא דחיות בעלמא שדחו אותן דלא ליסתייע מהני מתנייתא אבל על דבריו לא חילקו בפירוש שאמרו דנצוק לא הוי חיבור הילכך הלכתא כוותיה דמשום דחייאתה דידהו לא דחינן למימריה כל שכן דרב חסדא קאי כותיה.
10וראיתי שכתב רבינו תם זצוק"ל בספר הישר הדברים מוכיחים דנצוק אינו חיבו' חדא דאי רבי חייא סבר דנצוק חיבור אמאי תני בברייתא דפחסתו צלוחיתו אלא ודאי אינו חיבו' והאי דאמר נצוק תיבעי לך אליבא דרב הונא קאמר כלומר לא תשמע מידי אי חיבור אי לא חיבור.
11ועוד דאמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת אסור ומקשה תלמודא שמע מינה ניצוק חיבור ולימא רב הונא לטעמיה דאמר נצוק חיבור ליין נסך ואמאי מוקי למילתיה דרב הונא שפחסתו בורו אלא ודאי רב הונא הדר ביה ממאי דאמר נצוק חיבור.
12ועוד ראיה אחרת דלעיל אמרנו דטהרות אלימי מיין נסך ולטהרות אמרנו דלא הוי חיבור. ועוד אין לך נצוק גדול מזה וקנשקין דאנו מתירין.
13ונראה לי שאין לדחות דברי רב הונא ורב חסדא האומרים כאן דנצוק הוי חיבור מחמת הראיות הללו מה שנסתייע מדתני רבי חייא שפחסתו צלוחיתן הלא התלמוד מדקדק ומקשה מינה לרב הונא טעמא דפחסתו צלוחיתו אבל לא פחסתו לא תיפשוט מינה דנצוק אינו חיבור. ואהדר לא לעולם אימא לך פחסתו צלוחיתו תיפשוט לך נצוק תיבעי לך.
14ואם איתא דההיא מתניתא דרבי חייא איכא למפשט מינה דנצוק לא הוי חיבור מאי האי דקא מתרץ פחסתו תיפשוט לך נצוק תיבעי לך והא מפחסתו איכא לדיוקי דוקא פחסתו אבל נצוק לא והיאך תירץ התלמוד או רב הונא תירוץ שאין לו מעמד.
15ואף לדידי נמי קשיא לי בהאי תירוצא דשפיר משמע מדתני רבי חייא פחסתו צלוחיתו דנצוק לא הוי חיבור אבל בעל כרחין כיון דתלמודא או רב הונא מתרצי הכי אית לן לפרושי ולאפוקי מקושיא שאין לדקדק דוקא פחסתו אסור הא נצוק שרי לומר יותר חמור הנצוק מן הפחיסה של משפך מפני שהמשפך מלא יין ועומד בפני עצמו ואינו מתערב עם היין שבכלי אלא בראש הדק של משפך והוה אמינא יתן אצבעו על נקב המשפך מלמעלה ואותו היין שעומד בדקותו של משפך יאסר וכל מה שעומד ברוחב המשפך לישתרי אבל הנצוק יש לומר משמקרבין הכלי ומקלח לכלי התחתי' אינו יכול להפסיק שלא ירד כל מה שיש לו לירד משום הפסקה שיעשה אך יגביה הכלי ויפסוק הקילוח אבל כל זמן שהקילוח הוא קיים הכל הוא חיבור ודוק' בנצוק המשפך תני רבי חייא כגון שפחסתו צלוחיתו אבל נצוק דידיה לא הוי חיבור מפני שיכול להפריך בנתים בדבר מועט ואפי' הכי הפחיסה מחברתן אבל נצוק המערה מכלי אל כלי שכל זמן שהנצוק מקלח אינו יכול להפסיקו אכתי תיבעי לך וליכא למילף היתרא מדתני ר' חייא הילכך אין להסתייע ממנה לרבינו תם שהנצוק אינו חיבור שהרי התלמוד או רב הונא דוחה אותה שלא להסתייע דנצוק לא הוי חיבור והיאך יסתייע ממנה הוא.
16ומה שנסתייע ממאי דאמרן לעיל בשלהי פרק רבי ישמעאל על מילתיה דרב הונא דאמר לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת אסור ומקשה תלמודא שמע מינה נצוק חיבור וכו' ודייק מינה דהדר ביה רב הונא משמעתתיה לא יתכן דבר זה כלל שאם כן היה לו להקשות ולתרץ והא יאמר רב הונא הנצוק חיבור ליין נסך והיכי קאמר הכא שפחסתו בידו דאלמא הנצוק לא הוי חיבור ויתרץ הדר ביה רב הונא מההיא ועוד אם תמצא לומר דהדר ביה היאך מציע התלמוד דבריו בפרק השוכר הנצוק הוי חיבור וכבר הציע התלמוד בפרק רבי ישמעאל דהדר ביה אבל כיון שזה מאוחר לאותו הסוגיא שמע מינה אין לומר דהדר ביה אלא האי דפרק ר' ישמעאל אף לדידיה קשיא דאמאי מרחקינן לאוקמי' מילתיה דרב הונא כשפחסתו בורו והא רב הונא גופיה אמר בפירקין דלקמן דנצוק הוי חיבור ליין נסך.
17ונראה לי דהכי גרסינן התם תניא נמי הכי לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת אסור ועלה הוא דאמר תלמודא שמעת מינה נצוק חיבור דהאי גרגותני עצמה בנצוק מיתסרא כשמעתיה אבל האי מתניתא מצינן למפשט מינה דנצוק חיבור. ולסיועי מינה לרב הונא ודחה לא מצינן לאוקמי כגון שפחסתו בורו.
18ומה שנסתייע ממאי דאמרינן דטהרות אלימי מיין נסך ולטהרות לא הוי חיבור לאו מילתא היא דההיא לא אמרינן אלא לענין שמירה שיותר החמירו חכמים בשמירת טהרות משמירת יין שלא יתנסך ואין ללמוד משם לכל תורת יין נסך שהרי כוחו של עכו"ם אוסר יינו של ישראל אע"פ שלא נגע מה שאין כן בטהרות שאם שפך טמא שרץ או נבילה או טמא משקין מכלי אל כלי ולא נגע בהם לא טימאה אם לא היה זב שמטמא במשא ומגע העכו"ם נמי אפילו על ידי דבר אחר אוסר כגון מדדו בקנה מה שאין כן בטהרות שאם נגע הטמא בטהרות על ידי קנה אינן טמאות עד שיגע בידו וה"ה הכי נמי לענין נצוק אף על גב דלטהרות לא הוי חיבור ליין נסך הוי חיבור.
19ומה שנסתייע מקנשקין ואמר שאין לך נצוק גדול מזה נראה לי דקנשקין גרוע מנצוק ואפילו למאן דאסר בנצוק שרי בקנשקין ששלשה מעלות הן גישתא ובת גישתא נצוק וקנשקין גישתא ובת גישתא עדיף מנצוק שאפילו אם תמצא לומר דנצוק לא הוי חיבור גישתא ובת גישתא הוי חיבור כדאמרינן ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא אתא עכו"ם ואנח ידיה עליה דגישתא אסריה רבא לההוא חמרא אמר ליה רב פפא לרבא ואמרי ליה רב אדא בר מתיא לרבא ואמרי לה רבינא לרבא במאי בנצוק שמע מינה נצוק חיבור שאני התם דכוליה חמרא אגישתא ובת גישתא גרירי.
20פירוש אין ללמוד מכאן דסבירא ליה לרבא דנצוק לא הוי חיבור אלא שאלו אותו אם סובר דנצוק הוי חיבור הכא אסור משום דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גרירי.
21פירוש שהרי היין עולה מאליו עד שולי החבית ונמשך על ידו לכלי שני והוה לי' כנוגע בחבי' ממש דהויא לה כחבית אריכתא אבל הנצוק היין הקרוב לו והסמוך לו היוצא מאליו עם הקילוח הוא מחובר לו אבל היין שבשולי הכלי העליון אם לא יטה אותו יותר אינו נמשך עם הקילוח הילכך אפילו אם אין הנצוק חיבור הגישתא ובת גישתא הוי חיבור והקנשקין הוא גרוע מן הנצוק מפני שהוא הקילוח העולה ונמשך בפי העכו"ם אינו עולה מאליו אלא על ידי שאיפת רוח שהוא שואף ומוצץ ומעלה אותו ואילו היה מרפה שאיפת היין היה נופל ויורד בכלי ומשום הכי לא הוי חיבור אותו הקילוח הנמשך ומגיע לכלי של עכו"ם לכל היין שבכלי.
22אבל הנצוק משעה שהטה את הכלי והתחיל להריקו כל היין הראוי לירד באותה ההטייה הוא יורד מאליו ואין צריך שיטה הכל תדיר שאפילו אם ירפה ידיו הקילוח יורד מאליו והיין נמשך אחריו הילכך אפילו מאן דאמר נצוק הוי חיבור הקנשקין לא הוי חיבור.