ספר המכריע לח

1גרסינן בפרק השוכר זה הכלל מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורי שבתורה במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם. זה הכלל לאתויי כל איסורין שבתורה.

2ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו כל איסורים שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך שבמינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם.

3בשלמא יין נסך משום חומרא דע"ז אלא טבל אמאי כהכשירו כך איסורו כדשמואל דאמר שמואל חיטה אחת פוטרת הכרי.

4כתב רבינו חננאל זצוק"ל ואע"ג דרב ושמואל לגבי רבי יוחנן הלכתא כרבי יוחנן הכא קיימא לן הלכה כרב ושמואל וכך כתב גם רבינו יצחק מפאס זצוק"ל איכא מרבוואת' מאן דפסק הלכה כרבי יוחנן וריש לקיש דקיימא לן דכל רב ושמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן.

5ואיכא מאן דאמר אע"ג דכל רב ושמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן הכא קיימא לן הלכה כרב ושמואל ומסתברא כוותיה דפלוגתא דאביי ורבא בחמיר' דחיטי וחמירא דשערי כרב ושמואל שייכא.

6והמורה כתב לעיל בהאי פירקא גבי עכברא דנפל בשיכרא ופסיק תלמודא והלכתא אידי ואידי בששים הכי גרסינן וכן כל איסורין שבתורה בששים וכך הלכה רווחת בישראל כל איסורין שבתורה בששים חוץ מחמץ בפסח במינו דמוקמינן ליה בפסחי' במשהו וטבל ויין נסך במינן דמוקמינן להו לקמן במשהו.

7ובפ' כל שעה כתב אמר רבא הלכתא חמץ בפסח בזמנו בין במינו בין בשלא במינו אסור במשהו אלמא כרב ושמואל סבירא ליה בכל איסורין שבתורה ושמעינן מינה דפסק רבא הלכתא דכל איסורין שבתורה במינן במשהו דלא שני לן בין חמץ לשאר איסורין אלא בהא מילתא דגזר שלא במינו אטו מינו ושמע מינה חלב שנפל בקדיר' אוסר במשהו וכן הלכה והא דקיימא לן דכל איסורין שבתורה בששים שלא במינן הוא.

8וכן כתב נמי בפרק כל הבשר בהלכות טיפת חלב דהלכה כרב ושמואל דכל איסורין שבתורה במינן במשהו כדסבירא להו לאביי ורבא דבתראי נינהו גבי חלא לגו חמרא וכו' וקשי' דידיה אדידיה.

9ורבינו תם זצוק"ל כתב דהלכה כר' יוחנן וריש לקיש דאמרי בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך דבמינן במשהו ושלא במינן בנותן טעם ואביי ורבא כר' יוחנן סבירא להו דהא איפליגו אביי ורבא גבי חמירא דחיטי וחמירא דשערי וגבי חלא דשיכרא וחלא דחמרא ולא איפליגו במילי אחריני משום דאלו שני דברים בלבד היו מין במינן במשהו דהיינו טבל ויין נסך ובהני אפילו ר' יוחנן מודה דרבא בפירוש סבירא ליה כרבי יוחנן.

10וזה הפסק של רבינו תם נראה לי שהוא העיקר והנכון דרבא ודאי כרבי יוחנן סבירא ליה כדאמרינן בפרק גיד הנשה אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בששים מין בשאינו מינו והתירא בטעמא מין בשאינו מינו ואיסור' בקפילא ומין במינו דליכא למיקם אטעמא בששים כגון שמנונית דגיד הנשה אלמא רבא מין במינו בששים סבירא ליה והכא בחלא וחמירא כטבל ויין נסך דאליבא דכולי עלמא הן במינן במשהו.

11ורב אשי ומר בר רב אשי דאינון בתראי כבתראי סבירא להו כרבי יוחנן דאמרינן בפרק גיד הנשה דתרבא דנפל בדיקולא דבישרא משערי ליה בששים.

12ובשאלתות דרב אחאי בפרשת צו את אהרן מצאתי שפוסק הלכה כרבא דאמר בפ' גיד הנשה אמור רבנן בששים כגון מין במינו דליכא למיקם אטעמא.

13וכר' יוחנן דאמר כל איסורי' שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך.