ספר המכריע מא

1גרסינן בפרק השוכר תנן והסכין שפה והיא טהורה. אמר רב הונא ונועצה עשר פעמים בקרקע אמר רב ובמקום קשה אמר רב כהנא ובסכין יפה שאין בה גומות אמר רב הונא ברי' דרב יהושע ליכל בה צונן כי הא דמר יהודא וכו'.

2פירש המורה שפה לוטשה באבן של נפחים מול"א בלע"ז לשון שופינא לימ"ר בלע"ז ונועצה אע"פ ששפה ויש אומרי' שפה משפשפה בבגד צמר שאינו חלק ומעביר שמנוניתא ואוכל בה צונן אבל רותח אסור לחתוך בה עד שיגעילנ' ברותחין ובכלי ראשון כדאמרן בפרק כל שעה לענין חמץ בפסח.

3ואינו נ"ל מה שפירש המורה ונועצה אחר ששפה דהא מעשה דשבור מלכא ראיתי מינה ראיה אין שם אלא נעיצה ולא שיפה וגם מה שפירש שהשיפה אינה מטהרתה אלא ליכל בה צונן אבל דבר רותח אסור לחתוך בה עד שיגעילנה ברותחין קשיא לי טובא ואינו נראה לי מפני שפשט מתני' אינו מוכיח בו דהכי תנן הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם את שדרכן להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן באור השפוד והאסכלה מלבנן באור והסכין שפה והיא טהורה משמע מתוך דברי המשנה שכמו שההגעלה והליבון מטהרין את הכלים ליכל בה אפי' רותח הם הכי נמי השיפה מטהרת הסכין אפילו ליכל בה רותח שהרי דין כל הכלי' שוה ופסק כיצד היא טהרתן וכפי מה שמתפרשים הכלים דרישא ומציעתא מתפרשת נמי הסכין דסיפא מה אלו ליכל בהן רותחין אף הסכין נמי לחתוך בה רותח דסיפא דומיא דמציעתא ורישא קתני דהא סתמא קתני והיא טהורה דמשמע לכל כדמשני רישא ומציעתא ומשום הכי נטהרת בשיפא ולא הצריכוה הגעלה כשאר כל הכלים מפני שכל הכלים יש להן בית קיבול הילכך בולעין הרבה וצריכין הגעלה אבל הסכין שהיא פשוטה ואין שימושה אלא בחתיכה בשיפה סגי דהא שיפה מסירה מעליה כל קליפה העליונה שהאיסור דבוק בה ועוד שדרך הסכין לשופה ואין דרך הכלים לשופן משום הכי תנא שפה גבי סכין ולעולם בשיפה בלחוד היא נטהרת מכל מה שבלעה על ידי החתיכה כדקתני מתני'.

4ומאי דאמרינן ליכל בה צונן נראה לי לפרש דרב הונא דאמר נועצה עשר פעמים בקרקע לאו אשפה (מיני) [דמתני'] קאי אלא מימרא בפני עצמה היא ולא גרסי' ונועצה בו"ו אלא נועצה בלא ו' והכי קאמר נועצה עשר פעמים ונטהרת בכך ואתי רבא לפרושי למילתיה דוקא בקרקע קשה ואתא רב כהנא לפרושי למלתיה דוקא בסכין יפה שאין בה גומות ואתא רב הונא בריה דרב יהושע נמי לפרושי למלתיה דרב הונא דהאי דאמר רב הונא דהיא נטהרת בנעיצה דוקא ליכל בה צונן כמעשה דשבור מלכא אבל ליכל בה רותח צריכה שיפה כדקתני מתני'.

5ומאי דאמרינן בפרק כל שעה והלכתא אידי ואידי ברותחין נראה לי שחילוק יש בין סכין לסכין דהכי אמרינן בירושלמי בהילכתין ר' אבא בשם רבי יהודה הדא דתימר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון והליבון שאמרו שיהא מתיז ניצוצות.

6פירוש רבי אבא אמתניתין קאי דהאי דתנן שפה והיא טהורה דוקא בסכין קטנה דלא חזיא אלא למיחתך בה ולא חזיא לצלות בה ההיא היא דנטהרת על ידי שיפה אבל בסכין גדולה שפעמים שצולין בה בשר כמו שפוד אינה נטהרת אלא על ידי ליבון כמו שפוד ואסכלה והכי תניא בתוספתא דע"א הסכינים והשפודין והאסכלאות מלבנן באור והן טהורין ובודאי דהנהו סכינים בגדולים מיירי דומיא דשפודים שפעמים צולין בהם.

7ובהלכתא קמייתא נמי דחולין דאמרינן שליבנה באור בסכין גדולה דחזיא לצלות בה קאמר דאפילו לחתוך בה אסור עד שילבננה ויטהרנה כהלכתה וההיא דפרק כל שעה דבעה מיניה רבינא מרב אשי הני סכיני דפסחא היכי עבדינן להו בסכינים גדולים מיירי דפעמים שצולין בהם עיסה ושופדין בהן כעין שפוד.

8ומשום דמקשינן מתני' דע"ז אמתניתין דזבחים דבהא תנן מלבנן והתם תנן השפוד והאסכלה מגעילן ברותחין ופריקי בה תרי פירוקי רב פפא פריק האי קדיר והאי לא קדיר ורב אשי פריק האי היתרא קא בלעא והאי איסורא קא בלעא.

9בעא מיניה הני סכיני דפסחא דאישתמשו בהו כולה שתא בחמיר' היכי מטהרינן להו בפיסחא משום דהני סכינים דמו לההיא דזבחים בחדא מילתא דהיתרא קא בלעי ולגעולי עכו"ם בחדא מילתא דהדיר אסורייהו, וברישא אהדר ליה פרזילייה בנורא מש' דקדיר ודמו לגעולי עכו"ם כטעמא דרב פפא ולבסוף הדר ביה ואמר ליה אידי ואידי ברותחין כטעמא דידיה משום דהיתרא קא בלעא כדתנן בזבחים וכל זה בסכינין גדולי' ששוכרין ואופין בהן עיסה אבל לעולם בסכינים קטנים שמשתמשין בהם על ידי צונן חתיכה בלבד בשיפה הן נטהרים כדתנן במתניתין ואם הגעילן נמי ברותחין כ"ש שהן טהורין דכלי קיבול נטהרין ברותחין וכל שכן הפשוטים.