ספר המכריע מט

1גרסינן בפרק מי שהיה נשוי מי שהיו לו שלש נשים ומת כתובתה של זו מאה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה היו שם מאתים של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב היו שם שלש מאות של מנה נוטלת חמישים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות ששה של זהב. וכן שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין. תניא [זו] משנת רבי נתן אמר רבי אין אני רואה דבריו של רבי נתן באלו אלא חולקות בשוה.

2המורה פירש בשוה דר' שאם היו שם ג' מאות כל אחת נוטלת מאה כמו שמתפר' בשוה דאמור ברישא דמתניתין שכל אחת נוטלת שליש וכך פירש גם רבינו יצחק זצוק"ל.

3ואינו נראה לי דין זה שתטול בעלת מנה כבעלת שלש מאות שאפילו אם תמצא לומר בשנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע התם מפני שהגופין מרויחים ויש גוף שזהיר יותר מחבירו ואין חבירו מקפיד עליו ביתרון המעות הלכך השכר לאמצע עד שיפרשו שכל אחד יטול לפי מעותיו אבל הכא במתניתין מאיזה טעם תיטול בעלת מנה כבעלת שלש מאות.

4ורבי' חננאל זצוק"ל אמר קיימא לן בהא דהלכתא כרבי ואי אפשר להעמיד דבריו בזמן שיש שם שלש מאות חולקות בשוה נוטלת בעלת מנה מאה ובעלת ג' מאות מאה לפי שמדת הדין לוקה בזה אלא העמדנו דברי ר' שאמר חולקין בשוה כל מנה וקתני נוטל בשוה הלכך חולקין כל עזבון המת בששה חלקים של מנה נוטלת חלק אחד של מאתים נוטלת שני חלקים ושל שלש מאות ג' חלקים כל אחת נוטלת לפי מעותי' עד שתפרע כל אחת כתובתה וזהו דין צדק.

5וזה שאמר ר' אין אני רואה דברי ר' נתן באלו מבבא דרישא ובבא מציעתא אבל בבבא דסיפא דתנן היו שם שלש מאות של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות ששה של זהב לא חילק ר' אלא אומר בין בתפישה אחת בין בשתי תפישות הדין כך הוא כל אחת לפי מעותיה.

6ותוב אשכחנן משנה שלמה בפרק שור שנגח ד' וחמשה שוורים וכו' ר' שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה.

7חזר ונגח שור אחר שוה מאתי' האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים וזה נוטל חמשים חזר ונגח שור אחר שוה מאתי' האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינרי זהב.

8פי' דינרי זהב עשרים וחמשה זוז ואוקימנא לה כר' עקיבא דאמר שותפי נינהו והכי קיימא לן וחלוקה זו כל אחד לפי מעותיו לפיכך העמדת דברי רבי כל מנה ומנה בשוה שהיא חלוקה זו לפי מעותיו כי היכי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא.

9ותוב גרסינן בפרק יש נוחלין תניא ר' אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן ירשו שטר חוב בכור נוטל פי שנים יצא עליהן שטר חוב בכור נותן פי שנים הנה רבי סובר לפי מעותיו ואם תעמיד דבריו בשו' קשיא דר' אדר' הילכך נראה לרבותי להעמיד דבריו על בוריו אליבא דהלכתא להיות דבר רבי לפי מעותיו וכל ההלכות שוות.

10ופתרון רבינו חננאל פתרון נאה ביותר אע"פ שאינו דומה פתרון בשוה של ר' לפתרון בשוה השנוי ארישא דמתניתין.

11אבל רבינו יצחק זצוק"ל דחה פתרון זה משום דלא סליק אליבא דמתני' והרחיב בזה דברים להראות שאין משנתנו סוברת כך.

12ואינן נראים לי דבריו לדחות דברי רבינו חננאל בעבור זה דאטו רבינו חננאל דפירש לפי מעות אליבא דמתניתין פירש הוא לא פירש אלא אליבא דר' אבל מתניתין שהיא ר' נתן לא אזיל אלא בתר שעבודא דקסבר מנה וזה משועבד לכולהו והמנה האחד לשתים והמנה האחד לשלישית ור' פליג עילויה ואמר דחולקין לפי מעות ולעול' פתרון רבינו חננאל אין לדחותו בשום פני' והוא העיקר.

13וכן שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הם חולקין. פירוש לא קאי האי וכן אלא אבבא תליתאה דמתניתין דקסבר ר' נתן חולקין לפי מעות ואע"ג דלגבי שלש נשים לא סבר הכי התם מפני שהמעות מרויחים קסבר כל אחד נוטל בשבח כפי מעותיו וכמו שיש לו ליטול בשבח כך יש לו ליטול בהפס' אבל בשלש נשים אין לומר כן הילכך כל אחד נוטלת כפי מה שמשועבד לה מנכסי בעלה ונמצא שהישוו ר' נתן ור' בזה לחלוק כפי מעות.

14אמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע אמר רבה מסתברא מילתיה דשמואל בשור לחרישה ועמד לחרישה אבל שור לחרישה ועמד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו ורב המנונא אמר אפי' שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע.

15תנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין לפי מעות כדקתני סיפא בהיו שם שלש מאות של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות שש של זהב מאי לאו הותירו הותירו ממש פיחתו פיחתו ממש אמר רב נחמן בר אבוה הותירו זוזי חדתי פיחתו איסתרי דציניתא.

16רבינו יצחק פירש דמקשה לשמואל אליבא דתרוייהו בין לרבה בין לרב המנונא ופסק הלכה כרב המנונא ומתניתין מיתוקמא בזוזי חדתי ואסתרי דציניתא.

17ואינו נראה לי דאתיא מתניתין קושיא לרבה דהא רבה אמר לקחו שור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו והילכך מצי לאוקמי מתנית' שפיר כגון שהיו מתעסקין בפרקמטיא וחולקין לפי מעות ולא אתא קושיא אלא לרב המנונא דאמר דכל טצדקי הוי השכר לאמצע והא מתניתין תנן לפי מעות והיכי מוקים לה ואליבא דידיה אידחיק רב נחמן להעמידה בזוזי חדתי אבל רבה מוקי לר' כפשטה שהיו מתעסקין בפרקמטיא.

18וכך אמר גם רבינו חננאל זצוק"ל ויש אומרים קשיא על רב המנונא היא אבל המעמידה קשיא לרבה לאו דוקא היא.

19ולענין פסק הלכה נראה לי דהלכה כרבה כדמוכחא סתמא דמתני' ושינוייא דרב נחמן שינוייא בעלמא דלא נקשה מינ' לרב המנונא ובכי האי גוונא אמרינן אשינוי' לא סמכינן.

20אחרי כן נראה לי לפרש כן.

21אמר רבה מסתברא מילתיה דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה פירוש כיון שהשכר שעושי' הוא מובדל מן הקרן הוי הכל לאמצע וכן נמי אם שמו מעות לכיס להשתכר מהם והותירו כיון שהשכר מובדל מן הקרן השכר לאמצע אבל לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו.

22פירוש כיון שהשכר עומד על הקרן כל אחד ואחד לוקח קרנו משובח וכל שכן אם לקחוהו מתחלה לטביחה או אם קנו עגלים לגדלם שכל אחד הוא נוטל לפי מעותיו ורב המנונא אמר אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע.

23פירוש אף על פי שהשכר עומד על הקרן אם היו עתידין לחלקו לאבריו ולהוליך כל אחד הבשר לביתו היו נוטלין לפי מעות אבל כיון דלמכירה קאי וסוף שיותירו המעות נמצא שהריוח הוא מובדל מן הקרן וכאלו נשתכרו בפרקמטיא דמי שהשכר לאמצע תימא דוקא בשלקחוהו לחרישה תחלה אלא אפילו לקחוהו מתחלה לטביחה כיון דלמכירה קאי ולאו לחלקו לאיבריו הוי השכר לאמצע.

24תנן וכן שלשה שהטילו לכיס וכו' פירוש וקשיא לשמואל בין אליבא דרבה בין אליבא דרב המנונא שהרי אם הותירו מעות אף ע"פ שאין השכר עומד על הקרן נוטלין לפי מעות. ופריק רב נחמן הותירו זוזי חדתי.

25פירוש ובהא לא מיבעיא רבה אלא אפילו רב המנונא מודה דלאו למכירה קיימי שימצא בהם יתרון עודף על הקרן אלא כל אחד מוליך זוזיו משובחין לביתו אבל שור לטביחה דקאי למכירה וסוף שיהיה יתרון במעות חולקין באמצע והלכתא כשינוייא דרב נחמן וזה הלשון נראה לי יותר מן הראשון.